שיא הצביעות

כך אמר שמעון פרס בביקור של ניחום אבלים בשפרעם, לאחר הרצח של 4 תושבי שפרעם: "צערם המר של המשפחות בשפרעם הוא צער המדינה כולה; אנו גאים בהתנהגותם של תושבי שפרעם" (מתוך אתר "הארץ").
נראה שיש אנשים שאינם מסתפקים בשיאי הצביעות שלהם עצמם, אלא חותרים לשיאים חדשים. האם באמת הוא גאה בהתנהגותם של תושבי שפרעם ובלינץ' שהם עשו בחייל הרוצח? במה בדיוק גאה המשנה לראש הממשלה שלנו? ברצח מכוון של אדם, שאמנם הוא עצמו רוצח, אך חסר אונים וידיו כבולות באזיקים?
לינץ' הוא רצח הוא רצח הוא רצח, ואין כל הבדל בין הרצח שביצע החייל ובין רצח החייל על ידי תושבי שפרעם. מה ההבדל בין לינץ' זה ובין מעשי לינץ' שעשו לבנים בשחורים בארצות הברית במחצית הראשונה של המאה שעברה? מה ההבדל בין מבצעי הלינץ' בשפרעם ובין הארגונים הויג'ילנטים בארצות הברית במאה התשע עשרה, ששמו להם למטרה לשמור על ביטחון גופם ורכושם של תושבי המקום, בעיקר במערב, ובחסות מטרה זו הוציאו להורג יותר מ – 700 אנשים, חלקם הגדול חף מכל פשע?
זה אינו ניחום אבלים, זו התרפסות וצביעות.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • דורון נבות  ביום 14 באוגוסט 2005 בשעה 20:33

    ראשית אני מבקש לברך.
    הייתי שמח לקרוא קצת יותר על הרצון שלך לכתוב כאן, אבל אולי אין מה להסביר מעבר לכתוב. כספתח, רציתילשתף אותך במחשבה שלי, שרצח הוא אומנם רצח, אבל אם אנחנו עוסקים במלים, אני חושב שזה משפט מטעה, ואולי אפילו לא נכון. כאשר אדם רוצח רוצח הוא עושה מעשה אסור, וכנראה גם לא מוסרי. אך גם במשפט, הפלילי וגם בחלק מתורות המוסר, יש התחשבות בנסיבות. הלינץ' הוא מעשה מזעזע, אבל בעיניי עיקר הזוועתיות שבו היא בברבריות ואובדן השליטה הקולקטיבי. לעומת זאת, נראה כי הרוצח בחר קורבנות חפים מפשע. אני לא חושב שחומרת מעשיו ומעשיהם שקולה, ומכאן, אני בספק אם נכון לומר שרצח הוא רצח הוא רצח. חוץ מזה, פרס אכן מתנהג כצבוע, אך חוששתני שהוא כבר איבד מזמן את האישיות שלו, וכל מה שיש היום זו פרסונה פוליטית מסויידת, שאומרת פחות או יותר את מה שמשרת אותה ונראה לה נכון, אבל אין מאחוריה דבר. שלך, דורון נבות

  • מינוס אחד  ביום 14 באוגוסט 2005 בשעה 23:45

    תקשיב לעצמך. אתה שואל מה ההבדל בין רצח חף מפשע לבין רצח רוצח? אין הבדל? אולי זה לא מוסרי- אבל אין ספק שזה לא אותו הדבר.

    אולי תשווה את הרצח של זאדא לרצח שהיה במחבלים של קו 300. אה, סליחה. זה לא לינץ' הם היו מחבלים.

  • סהר.  ביום 15 באוגוסט 2005 בשעה 3:12

    הכותב יוצא כאן, לא להגנת רוצחים באשר הם, אם הבנתיו נכונה, אלא כנגד ערכי המוסר שלא הכל שווים כלפיהם.
    או שאנחנו מסכמים מראש על חוקי גאולת הדם, ומתירים דמו של כל רוצח באשר הוא ללא משפט, או שאנחנו תובעים שהחוק יבוא לידי ביטויו רק דרך בתי המשפט.
    או שחוקרי השב"כ מקו 300 רוצחים היו, וכך גם תושבי שפרעם שהשתתפו בלינץ', או שאף אחד מהם לא רוצח הוא.
    מוסר חלקי, הוא חוסר מוסר מוחלט.

  • חגי  ביום 15 באוגוסט 2005 בשעה 10:28

    לינץ' מתרחש במדינה בה הציבור אינו מאמין שהמערכת תשכיל להתמודד עם הפשע. לינץ' – מעבר לטירוף רגעי של המון – הוא גם התיחסות לויג'ילנטיות הנובעת מחוסר אמון כמעט מוחלט ברשויות החוק והצדק. המוח זועק שבוצע כאן רצח ויש לעצור את הרוצחים. הלב, לעומת זאת, משווע לעוד התארגנויות ויג'ילנטיות שיטפלו טוב יותר בבעלים מכים, בנערים אלימים, באנסים וביתר בני העוולה שלא נראה שהרשויות מטיבות לרסן. אני יודע שזה נשמע קצת כמו "נהג מונית" אבל זמנים נואשים קוראים לצעדים נואשים. קשה לי לכעוס על ההמון בלב. רק בראש. היועץ המשפטי לממשלה שלא אישר לעצור, השב"ק שלא ידע, המשטרה שברחה והסתלקה בפני ההמון – ובסוף רק ההמון הצליח לטפל בשורש הבעיה – אחרי שכשלה המערכת כולה

%d בלוגרים אהבו את זה: