שיטור עירוני נוסח ישראל – "להרגיש עם, ללכת בלי"

קראנו בעיתונות כי לועדת השרים לענייני אלימות בראשותו של השר גדעון עזרא תוגש המלצה להקים משטרות עירוניות, שיפעלו במשולב עם משטרת ישראל. המלצה זו והמלצות נוספות הן פרי עבודתה של ועדה בראשותו של מפכ"ל המשטרה לשעבר וראש עיריית באר שבע היום, יעקב טרנר, שלחתום מעלה היה הכבוד להיות שותף לעבודתה, אם כי לא לכל המלצותיה.

המנדט שניתן לוועדה היה רחב, וגם שמה העיד על כך: "הוועדה לבחינת שיטור קהילתי ומשטרה עירונית במאבק באלימות". ואכן, לפי החומר שהובא בפני הוועדה, סיוריה ברשויות המקומיות השונות, העמדות של ראשי הרשויות ש"העידו" בפני הוועדה ודיוני הוועדה עצמה, ניתן היה לקוות שהדברים יתבטאו בהמלצותיה, ובכך תסייע לקדם, במידה משמעותית, את השיטור ואת המאבק באלימות בכלל ואת השיטור העירוני והקהילתי.

הוועדה מצאה, או יותר נכון – אישרה את מה שידוע לציבור מזה זמן רב – כי יש ואקום באכיפת החוק ושמירה על הסדר הציבורי ושלום הציבור בנושאים השגרתיים והיומיומיים. ובתוספת אישית, שאינה קשורה לעבודת הוועדה, ניתן לקבוע בוודאות כי גם רמת החוקרים והחקירות אינן מרקיעות שחקים.

משטרת ישראל, בהיותה משטרה לאומית וארצית, רגישה (מאד) לרחשיהם של מנהיגי המדינה וראשיה יותר מאשר לצרכיו, לעמדותיו ולזכויותיו של "האזרח הקטן". על אף שחלפו יותר מחמישים וחמש שנים מאז עצמאותנו, עדיין משטרת ישראל לא שינתה את האסטרטגיה העקרונית של משטרת המנדט הבריטית (בניגוד למדיניות המשטרה הבריטית בביתה) – משטרה המשרתת את השלטון, ביטחונו והישרדותו. כל עוד המשטרה תהיה משטרה ארצית, לא יהיה שיטור קהילתי אמיתי, שהאג'נדה שלו היא מקומית. תמיד, נושאי ביטחון, הפגנות גדולות בירושלים, ובמיוחד ליד משרדי הממשלה, שירות לממשלה, ושמירה על האינטרסים הממשלתיים יהיו קודמים להגנה על זכויות האזרח, ולשמירה על אינטרסים מקומיים של תושבים ביישוב מסוים, בשכונה מסוימת או אפילו ברחוב מסיים. בדומה לכך, גם חקירות נגד ראשי השלטון אינן בראש מעייניה ובראש סדר העדיפויות של המשטרה.

גם כאשר המשטרה נדחפת לחקירות אלו בעל כורחה, ביצועיה נמוכים למדי, בין אם מדובר בחקירות הונאה ושחיתות רחבות היקף ובין אם מדובר בחקירות של פשע מאורגן (צר לי להזכיר חקירות שהייתי שותף להן בעבר, אך האם מישהו זוכר, מאז חקירת פרשיית גריגורי לרנר (צבי בן ארי), פיענוח של פרשיות הקשורות לפשע המאורגן ((ואיני מדבר על ארגונים קיקיוניים, שהמשטרה מכנה ארגוני פשע, כגון אלה העוסקים בזיוף דלק)? האם מישהו יכול להיזכר באילו פרשיות שחיתות חמורות, שנחקרו ביחידת העלית – היחידה הארצית לחקירות הונאה – הוגשו כתבי אישום, מאז נחקרו פרשיות דרעי – יאיר לוי – פנחסי? (מלבד כתב האישום נגד ח"כ עומרי שרון, היוצא מן הכלל המעיד על הכלל)?

אולם, ועדת טרנר, עסקה בעיקר בריקוד ולס – צעד קדימה ושני צעדים לאחור. מלבד ההמלצה ליישם את שיטת השיטור הקהילתי, שאר ההמלצות הן חלקיות לחלוטין. במקום הקמת משטרות עירוניות, ממליצה הוועדה ליישם את שיטת השיטור המשולב. במקום להציב מעל המשטרה העירונית או המשולבת גוף מנהל עם סמכויות, לרבות מינוי והדחת מפקד משטרה לא מוצלח, מומלץ על גוף נטול סמכויות מעשיות. במקום משטרה עצמאית – סיורים משותפים לפקחים ולשוטרים, הגם שכמעט בכל הרשויות המקומיות, בהן ביקרנו שבהן יש סיורים משולבים, רוב הזמן הם מבצעים תפקידים שאין להם ולא כלום עם המטלות, שהוצבו כמטרות השיטור המשולב.

כל מודל המבוסס על הסכמה של משטרת ישראל, דינו להתבטל. משטרת ישראל עצמה אינה מסוגלת לבצע את תוכניותיה היא. מזה יותר מעשרים שנה, מידי מינוי מפכ"ל חדש, נכנסת המשטרה לאמוק בהכנת תוכניות ארגוניות ומקצועיות חדשות, על מנת לשפר את תיפקודה. אולם, בטרם מספיקים ליישם את התוכניות החדשות ובטרם מפיקים מהן לקחים, מתמנה מפכ"ל חדש, המבטל את התוכניות, שהוכנו ביוזמת קודמו, ומורה על הכנת תוכניות חדשות. כך, לדוגמא, בתקופתו של אסף חפץ, התחילו ביישום תוכניות לשיטור קהילתי אמיתי, אך כאשר התמנה מחליפו – יהודה וילק – תוכניות אלו "ירדו" ליגה ותוכניות חדשות עם דגשים שונים לחלוטין הועלו על המפה. גם תוכניות אלו שונו על ידי מחליפו של וילק. ויש לכך דוגמאות רבות, מהן אתן אחת בלבד – וילק יזם הקמת יחידה שכל ייעודה היה להילחם בגניבות רכב. ואכן, יחידה כזו, שמנתה כמאתיים שוטרים, הוקמה ותרמה להורדת מספר גניבות הרכב. המפכ"ל שהגיע אחרי וילק החליט שלאחר ירידת גניבות הרכב (ירידה בלבד, ועדיין נגנבו כשלושים אלף כלי רכב בשנה), אין מקום ליחידה כזו, והורה על פירוקה. בימים אלו דנים על הקמת היחידה מחדש, לאחר עליה חוזרת במספר גניבות הרכב. לכן, מודל של שיטור משולב, המבוסס על הסכמה ולא על הוראות חוק מחייבות, אינו יעיל וספק אם יחזיק מעמד לאורך יותר מקדנציה של מפכ"ל אחד.

אחד הטיעונים החזקים של משטרת ישראל כנגד הקמת יחידות שיטור עירוניות ודבקותה בתפיסה של עבודה משותפת של פקחים וסיירים עירוניים יחד עם שוטרים, הוא שאין להשאיר עבודת שיטור מקצועית בידי פקחים לא מקצועיים. מבלי לפגוע במידת מקצועיותה של המשטרה בביצוע תפקידיה, הן בתפקידי סיור והן בתפקידי חקירות, ידוע לכל שמשטרת ישראל "אינה לבד". במסגרתה פועלים מידי יממה כשלושת אלפים מתנדבי המשמר האזרחי ומאות (אם לא יותר) של חיילים בשירות המשטרה. כמובן, שאפילו קצינים רציניים במשטרה אינם יכולים לטעון שמדובר בשיטור מקצועי. אם כך, גם טיעון חשוב זה נשמט מידיה של המשטרה.

אכן, יש חשש רציני מהקמת משטרות עירוניות, והוא החשש מהשחיתות של משטרות אלה, שיתפקדו תחת פיקוחם של ראשי הרשויות המקומיות. המשטרות העירוניות בארצות הברית היו מהמושחתות שבמשטרות בעולם הדמוקרטי, ורבים טענו כי שורש הרע הוא בהיותן עירוניות. גם השלטון המקומי בישראל אינו המגזר הזך ביותר, לעתים קרובות נראה שזהו מגזר מושחת ממגזרים אחרים. אולם, טיעון זה נראה חיוור בהשוואה לשחיתות שפשתה בשנים האחרונות בשלטון המרכזי (גם אם, עקב חולשת המשטרה והפרקליטות, לא הגיעו הדברים לכדי כתבי אישום). מה לנו ראש עיריה שנותן "שוחד קטן" בדמות משרה מכניסה לחבר מועצת העיר בתמורה לתמיכתו בקואליציה העירונית, לעומת שר שמורשע בלקיחת שוחד בעשרות אלפי דולרים ובשימוש במשרתו לצורך השפעה על הצבעה של שרים לטובת אינטרסים אישיים שלו ושל חבריו או בחבר כנסת המורשע בגניבה ובמרמה במאות אלפי שקלים? מה גם, שבבריטניה המשטרות הן עירוניות ולא ארציות (אם כי, יש פיקוח עליהן מטעם משרד הפנים), והמשטרות הבריטיות ידועות בנקיון כפיהן ובמידה מסוימת גם ביעילותן.

זאת ועוד, כדאי להפנות את המבט למשטרת ישראל עצמה ולבדוק מה קורה בשורותיה. זיכרונן של פרשיות שחיתות של קצינים באחת מיחידות הדגל של המשטרה – היחידה הארצית לחשיפת פשיעה בין לאומית – לפני מספר שנים עדיין טרי. זה מקרוב, הורשע קצין בכיר ביחידה במסירת מידע לעופר נמרודי, על הנעשה ביחידה. שני ניצבים עמדו לדין, אם כי זוכו, בגין קשריהם עם נמרודי, אך את עצם הקשרים עם אדם זה הם לא הכחישו. וטרם דיברנו על מה שקרה בפרשת "השוטר הרוצח" מהדרום ומעורבותו הנטענת של ראש היחידה המרכזית במחוז הדרומי.

אם כך, הזיווג בין משטרה עירונית ובין שלטון מקומי אינו מרשם בטוח לשחיתות. שחיתות יש כנראה בכל מקום, ובכל מקום צריך להיאבק בה, גם במשטרת ישראל.

על כן, הטיעונים של משטרת ישראל נגד הקמת משטרות עירוניות בטלים ו"ואינם מחזיקים מים". אין בכוונת המשטרה, אלא לטרפד הקמת משטרה עירונית, שבעצם הסכמתה להקמתה יש משום הודאה בכישלונה המתמשך.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • הכלבה של פבלוב  ביום 6 בספטמבר 2005 בשעה 0:19

    אני הייתי פוחדת לפרסם רשימה כזאת
    למרות הפילטר הדיפלומטי שהיא עברה.

  • ברבוניה  ביום 6 בספטמבר 2005 בשעה 3:06

    יסלח לי כבודו, אבל עד שאנו דנים בשיפור יכולת המשטרה לשרת את האזרח, אולי להאציל לה עוד סמכויות ותקציבים –תוך כדי כפייה עליה לשיפור ארגוני, צריכים אנו לעסוק במשטרה כאחד מארגוני הפשע במדינת ישראל.

    פשע, אינו דווקא גביית דמי חסות (*) או הקמת בית קברות פרטי ל'מתחרים העסקיים', אלא כל מעשה שעובר על החוק, ומכאן והלאה הגדרתו כחטא או פשע היא לסווג את מידת חומרתו.
    והמשטרה נגועה מהמסד ועד לטפחות, באי ציות לחוק, בעבירה על החוק וברמיסתו, ולמעשה משולה היא לארגון פשע שנשכר לשמור על השלטון מפני ארגוני פשע אחרים.
    רק נביט ונראה באיזה טבעיות עברו מעשים בלתי חוקיים בעליל של שוטרים כלפי המתנגדים הפוליטיים של השלטון, ונבין עד כמה המשטרה מושחתת עד היסוד –כי רק מערכת מושחתת עד היסוד יכולה לקבל בטבעיות ושלווה הפרת חוק סיטונאית מצידה.

    ועכשיו מה?
    לתת עוד סמכויות לבלשים? –כדי שיוכלו עוד יותר לפעול ללא חוק כנגד מפירי החוק?
    למשטרה עירונית עם שיניים? –שתוכל עוד יותר לקדש את כל האמצעים המביאים למטרה שקבעה לעצמה?
    האם כבודו מציע להקים דוגמא לעולם המערבי כולו למשטרה העירונית המושחתת ביותר?

    דומה עלי שהתחלת השחיתות הגדולה היא, כשאתה האזרח הפשוט מבין עד כמה לאנשי החוק ואנשי אכיפת החוק מזלזלים באותו הדבר ממש שהם דורשים מאתך.
    וכל עוד זאת לא ישתנה, כל עוד החוק והמוסר יהיו רשויות נפרדות ואפילו מנוגדות, לא תעזורנה להטוטנויות של ועדות למיניהן.

    (*) למרות שבאתי לכתוב כאן שלא רק גביית דמי חסות פשע היא, לא אוכל לשלול התחרשות מעשים כגון דא במשטרת ישראל, ולמשל במשטרת אילת -בפרשה שמתפוצצת לה בימים אלו סביב רדיפת בעלי מועדון הפפרצ'י בידי בילוש אילת. ולא נתפלא כלל שאין אצל מי לזעוק לצדק, כשורדה שחם אשתו של הניסו שחם הידוע לשמצה היא לשעבר סגנית ראש מח"ש (או במילים אחרות: יד רוחצת יד במי ביוב).

  • אחד  ביום 9 בספטמבר 2005 בשעה 14:41

    בכלל, מומלץ לתת יותר עצמאות ביד השלטון המקומי. יתרון נוסף שעשוי לצוץ הוא תיסוף במעמד ראשי הערים ("מי הולך היום להצביע לעיריה? למי זה חשוב?") וכתוצאה מכך צמיחת מנהיגות אלטרנטיבית לשלטון הגנרלים. ראה ארה"ב.

%d בלוגרים אהבו את זה: