דברי הכחש של מח"ש

סגירת תיקי החקירה בעניין מותם של 12 ערבים ישראלים ופלשתיני אחד במהומות אוקטובר 2000 עוררה, בדרך הטבע, תגובות קשות וביקורתיות רבות, ולא רק במגזר הערבי. אך רוב התגובות, המתלהמות והמאוזנות, לא מצליחות לאחוז את השור בקרניו ולאתר את הבעיות העיקריות בתפקוד מח"ש.

חלק רואים בויתור על נתיחת הגופות כישלון חמור עקב ויתור על ראיות חשובות, חלק בעובדה שחלק ניכר מחוקרי מח"ש הם שוטרים או שוטרים לשעבר, וקשה להם לחקור את עמיתיהם וחלק מרחיקים את עדותם וטוענים כי מח"ש משרתת את הממסד היהודי.

במח"ש אכן טענו, בין היתר, כי בויתור על נתיחת הגופות, עקב התנגדות המשפחות ועקב רצונה של מח"ש להתחשב ברגשותיהן של משפחות החללים, היה גם ויתור על ראיות חשובות, שהיו אמורות לספק את המפנה בחקירה. כוונת מח"ש היא לויתורה על הוצאת קליעים מגופם של החללים, שהשוואתם לכלי הנשק שהיו בידי השוטרים הייתה עשויה להצביע על הקשר בין שוטר יורה לבין ערבי הרוג.

בתגובה נוספת לטענות נגד איכות החקירה, שלפו במח"ש שפן, זקן למדי יש לומר, מן הכובע – החלפת השוטרים העובדים במח"ש באזרחים. לשפן זה כבר אין כוח לרוץ, ובוודאי אינו השפן של אנרג'ייזר. עם הקמת מח"ש, בראשית שנות התשעים, סוכם כי החוקרים – השוטרים יוחלפו תוך שנתיים בחוקרים "אזרחיים" שלא שירתו בעבר במשטרת ישראל. בכך, אישר, בעקיפין, ראש מח"ש את הטענות, כי השוטרים מתקשים בחקירת עמיתיהם.
בתשובות אלו אין יותר מאשר התחמקות מהתמודדות עם המציאות המרה – יכולותיה האמיתיות של מח"ש לערוך חקירות הן מועטות, בין היתר עקב חוסר מקצועיות של מנהלי המחלקה וחוקריה.

 

המשטרה משאילה למח"ש את החוקרים החלשים

לאחר ביטול המפלג לחקירות פנים (שכותב שורות אלו שירת בו כחוקר וכסגן ראש המפלג), היא היחידה המשטרתית לחקירת עבירות של שוטרים, ועם הקמתה של המחלקה לחקירות שוטרים במסגרת פרקליטות המדינה, משטרת ישראל השאילה למח"ש חוקרים, על מנת שישרתו בה. המצב היה מאד נוח למנהלי המחלקה ולפרקליטות המדינה. הם לא היו צריכים לדאוג לגיוס החוקרים ולהכשרתם, ולמעשה כל הטיפול המינהלי בהם המשיך להיות באחריות המשטרה, למעט העברה תקציבית של משכורתיהם ממשרד המשפטים למשטרה. אך, כמו שאומרים במקומותינו – "את משטרת ישראל לא עשו באצבע" – המשטרה לא העבירה למח"ש את מיטב חוקריה. למעשה, החוקרים שהועברו למח"ש היו אלה שלא היה להם אופק קידום במשטרה וכאלה שהמשטרה שמחה להיפטר מהם. כך הצטברו במח"ש חוקרים בעלי מיומנות נמוכה, חסרי כישורים מתאימים להתמודד עם עבירות מתוחכמות של קציני משטרה בכירים, ברמה מקצועית ואישית נמוכה. אינני רוצה להעלות על דל שפתי את ההשערה, שהשאלת החוקרים הכושלים נעשתה בכוונה מיוחדת.

כותב שורות אלו שוחח על כך בעבר עם מנהל מח"ש בעבר, לא פעם. התיזה שלי הייתה: "חוקרי המשטרה מגיעים מקולקלים, ואני אוהב לקלקל את החוקרים שלי בעצמי". על כן, הצעתי שלא לקחת חוקרי משטרה, אלא לגייס חוקרים צעירים בוגרי האקדמיה, לאחר מערכת סינון קפדנית ולהכשירם לתפקידם, במסגרות הדרכה מיוחדות, שבה יקבלו המגוייסים הן את עקרונות החקירה, התיאוריות של החקירה, הנחיות מעשיות ותרגולים מעשיים, והן את הייחוד בחקירת שוטרים ובחקירת עבירות האופייניות לשוטרים (שימוש בכוח, שוחד, הפרת אמונים וכיו"ב). מטעמים שונים, שאני רק יכול לשערם, הצעתי לא התקבלה. חלק מהטעמים נעוץ בעלויות גבוהות של הקמת מערכת הדרכה עצמאית, אך חלק מהטעמים נעוץ בחוסר היכולת של מנהלי מח"ש להדריך את החוקרים החדשים, עקב חוסר מקצועיות שלהם עצמם, כפי שמפורט בקטע הבא.

 

מנהלי מח"ש מעולם לא עסקו בחקירות קודם למינויים לתפקידם

רמתם של החוקרים, שהמשטרה "השאילה" (ברוב טובה) למח"ש, אינה הגורם היחידי לרמה המקצועית הנמוכה של מח"ש. עם הקמתה של המחלקה לחקירת שוטרים הציבו בראשה מנהלים, שמעולם לא עסקו בחקירות, מעולם לא ראו במרחק של פחות מקילומטר חשוד, מעולם לא ביצעו חיפוש בביתו של חשוד, מעולם לא ביקרו בזירת עבירה, מעולם לא חקרו או תשאלו חשודים, עדים וקורבנות. מנהלים כאלה, אף כי כולם בעלי תואר של עורך דין ומוכשרים ככל שיהיו, אינם מסוגלים לקבל החלטות מקצועיות נכונות, אין להם ידע להדריך ולכוון את החוקרים, הם חסרי יכולת להתערב בצורה מקצועית בחקירות, חסרי ידע לבקר פעולות חקירה וגם חסרי יכולת לתת דוגמא אישית בביצוע חקירות. כדי להיות חוקר, לא מספיק להכיר את החוק והפסיקה. כפי שעריכת דין היא מקצוע, גם חקירות הוא תחום מקצועי, אפילו מקצועי מאד, אך במשרד המשפטים, מרובה עורכי דין, זלזלו בכך.
התוצאה של השילוב הקטלני של מנהלים לא מקצועיים ושוטרים ברמה נמוכה, הייתה כתובה על הקיר וידועה מראש – מח"ש הוקמה כיחידה חסרת כל יכולת מקצועית שכשלונה היה ידוע מראש. חלק ניכר מהחקירות נסגרו בהעדר ראיות מספיקות, וכמעט כל החקירות כנגד בעלי דרגות בכירות נכשלו, ואם הוגשו נגדם כתבי אישום – הם זוכו.
על כן, גם הפתרון של החלפת השוטרים בחוקרים "אזרחים" לא יביא לשיפורים ולשינויים מהותיים, כל עוד לא תיבנה מערכת הדרכה והכשרה ברמה גבוהה לחוקרים החדשים, וכל עוד מנהלי המחלקה אינם חוקרים, ומשרד המשפטים מסתפק במינוי עורכי דין (מוכשרים ככל שיהיו). כיוון ששני דברים אלו קשורים זה בזה, איני צופה לשיפור מהותי ביכולות החקירה של המחלקה לחקירת שוטרים.

 

התירוץ של אי נתיחת הגופות כמכשול בחקירה

מנהלי מח"ש ובכירי הפרקליטות טענו, כאמור לעיל, שסירוב משפחות החללים להתיר את נתיחת גופות יקירהן, לא איפשר מציאת ראיות מתוך הגופות, כגון קליעים, שיאפשרו לאתר את היורים במדויק. אולם, מאחר שרוב הנפגעים היו מכדורי גומי, שאין אפשרות להשוותם לקנה הרובה ממנו נורו, או מכדורי רובה מסוג M-16, המתפוררים עם הפגיעה בגוף, ועל כן גם בהם לא ניתן לערוך השוואה למקור הירי, אין שחר לטיעון זה.

זאת ועוד, החוק בישראל, לפיו מוסמך שופט להורות על נתיחה לאחר המוות, מתיר נתיחה כזו רק לשם קביעת סיבת המוות, ולא כמסע לאיסוף ראיות למי הגורם למוות. והיו כבר מקרים, בהם קבע בית המשפט, שאם סיבת המוות ידועה, למשל ירי בנשק חם, אין החוק מתיר לשופט להורות על נתיחה.

טיעון לא נכון ולא מקצועי זה, מעלה שתי אפשרויות: אפשרות אחת, הטוענים כך חסרי ידע מקצועי בסיסי באשר לפגיעות מירי, והאפשרות השניה, שהם טענו כך, על אף שידעו שהטענה אינה נכונה. איני יודע איזו אפשרות נכונה, שתיהן גרועות למדי, אם כי אני נוטה להאמין שאפילו חוקרי מח"ש מכירים את העובדות הללו. המסקנה, הנובעת מעובדות אלו, היא שהטענה שאי נתיחת הגופות פוגעת בחקירה אינה אלא כיסוי לחקירה שלומיאלית ולא מקצועית.

 

סוף סוף טיעון נכון – דחיית חקירה מח"ש עד לסיום עבודת ועדת אור הייתה שגויה

נטען לא אחת, כי עיכוב חקירת מח"ש על לסיום עבודתה של ועדת אור היה שגוי. בעקרון טענה זו נכונה, אך למרבית הפלא היא לא נטענה על ידי מח"ש. מחלקה זו, הכפופה לפרקליטות המדינה וליועץ המשפטי לממשלה, שמהם יצאה הוראה זו בעבר, מחויבת לנותני ההוראה (גם אם האישים עצמם התחלפו מאז), ועל כן מח"ש לא תשמיע כלפיהם ביקורת. אכן, כבר היו דברים מעולם, והיו חקירות שנפתחו מספר שנים לאחר אירועים ולאחר שאלו נחקרו על ידי ועדות (לדוגמא – החקירה המשטרתית בעניין ויסות מניות הבנקים נפתחה רק אחרי שועדת בייסקי סיימה את עבודתה). המבחין בין החקירות ההן והחקירה של מח"ש בעניין הרוגי מהומות אוקטובר 2000, הוא הרמה המקצועית הנמוכה של מח"ש.

אולם, בעיקרו טיעון זה הוא נכון. שגגה יצאה מנותן ההוראה לדחות את חקירת מח"ש עד לסיום עבודת ועדת אור. אין ספק שדחייה זו תרמה להיעלמות ראיות ולדהייתן ולטשטוש הזכרון של המעורבים באירועים אלו, עדים וחשודים כאחד. ניתן היה לתאם בין שתי החקירות: חקירת ועדת אור וחקירת מח"ש, ובכך, לא רק לנהל חקירות במקביל מבלי שזו תיפגע באחרת, אלא אף שחקירה אחת תסייע לשניה. זו העת להיזכר, בחקירה שניהלתי בעבר, בעת ששירתתי במפלג לחקירות פנים, בעניין הדלפת פרטים על חקירת רצח לחשודים בביצוע הרצח. החקירה שניהלתי הייתה בחשד ששוטרת, שהייתה מעורבת בחקירה הדליפה את פרטי החקירה לחשוד, שהיה קרוב משפחתה. את החקירה ניהלתי בתיאום עם ראש הצח"ם, שניהל את חקירת הרצח. במהלך החקירה של ההדלפה, התגלו ראיות נוספות שהובילו את הצח"ם אל הרוצח, וכך הועמדו לדין הן הרוצח והן השוטרת שהדליפה לו את פרטי החקירה.

אולם, מאחר שאלו הממונים על מח"ש אינם בקיאים בחקירות ואינם חוקרים מקצועיים, הם אינם יודעים כיצד לנהל שתי חקירות, שיש ביניהן ניגודים וסתירות מובנים, תוך תיאום והפרייה הדדית. ניהול חקירות אינו סדרת מתח בטלויזיה, וגם ידע מעמיק במשפטים אינו תחליף להתמקצעות בחקירות. בהעדר ידע ומיומנות מתאימה – ההחלטות המוטעות מובילות לטעויות גדולות יותר.

 

הנצחת הטעות והכשל

אופייני לאנשים שטעו שינסו להצדיק את הטעות בחזרה עליה. כך עושים עתה הממונים על מח"ש. התנועה למען איכות השלטון פנתה לשר לביטחון הפנים וליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לחקור את מחדלי המשטרה והפרקליטות באשר לחקירה הקשורה בשוטר לשעבר צחי בן אור, שהיה חשוד ברצח, בשליחותם, לכאורה, של האחים פריניאן. אף כי, הן השר והן היועץ המשפט לממשלה נענו (כביכול) לדרישת התנועה למען איכות השלטון, החליט היועץ שהבדיקה תתחיל רק לאחר סיום חקירת המשטרה בעניין זה. החקירה המחודשת התחילה, כזכור, ב"פשלה" אדירה נוספת – התחמקות האחים פרי מהמשטרה, בעת שזו הגיעה לבתיהם לעוצרם, רק כי חוקרי היחידה המובחרת של המשטרה (יאחב"ל) שכחו לבדוק, לפני מועד המעצר, שהאחים נמצאים בבתיהם.

גם במקרה זה, אין ספק שניתן לערוך הן את החקירה המשטרתית והן את הבדיקה במקביל בעת ובעונה אחת, לא רק מבלי שזו תפריע לזו, אלא אף עם הפרייה הדדית. אלא, שבעצם ההחלטה להתחיל את הבדיקה מייד, יש הודאה בטעות הקודמת – דחיית החקירה של מח"ש עד לסיום עבודת ועדת אור. על כן, כל כך טבעי ואנושי הוא לחזור על הטעות הקודמת, והעיקר לא להודות בה.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • יורם מלצר  ביום 9 באוקטובר 2005 בשעה 16:35

    כל הכבוד, מאיר, כל הכבוד!

    כבר בפרשת ברנס, בפרשת כנופית מע"ץ ובמקרים רבים אחרים ראינו כיצד המערכת מתבצרת – רק כדי לא להודות בטעות.

    עוד מימי "העסק הביש" הוכח שצריך חקירה אמיתית, חקירה גלויה, רחבה, עמוקה, מוחלטת – אחרת סוחבים פרשות שנים על גבי שנים, ובדרך רומסים את הצדק.

  • אילן ש.  ביום 10 באוקטובר 2005 בשעה 0:17

    אבל אתה נזהר מהפצצה הפוליטית שמתגלגלת כאן, מחש משחק כאן לידי/בידי פוליטיקאים. אני לא מצליח להעלות על דעתי חקירה שבא נהרגו 13 אזרחים יהודים ללא אצבע מאשימה בכתב אישום. איך זה קורה במחש לדעתך? מי מושך בחוטים המפלים דם לדם?

  • מאיר גלבוע  ביום 12 באוקטובר 2005 בשעה 16:53

    אילן ש.
    לא נזהרתי מ"הפצצה הפוליטית", אלא שמטרתי לא הייתה לפרט את כל הגורמים לדו"ח המוזר של מח"ש, אלא להדגיש אלמנטים מסוימים. אני חושב, כנראה בדומה לך, שיש מקרים רבים בהם המשטרה מהווה זרוע ביצועית של השלטון, וכנראה מח"ש אינה יוצאת מכלל זה, לפחות במקרה זה. אין ספק, שתוצאות החקירה של מח"ש תואמות את ההשקפות המרכזיות של המפלגה שהייתה בשלטון בעת סיכום החקירה, קרי הליכוד. אינני יודע מה היו תוצאות החקירה, לו מפלגת העבודה הייתה עדיין בשלטון בעת הזו. ייתכן, שמסקנות מח"ש היו שונות. אבל, כאן אני כבר נכנס לשדה מוקשים של ספקולציות ותיאוריות קונספירציה, אותן איני אוהב. לכן, הסתפקתי במה שכתבתי.
    מאיר

%d בלוגרים אהבו את זה: