אין לי שום דבר נגד אנשים בעלי ליקויים פיזיים, אך לא ידעתי שבמועצה לישראל יפה יושבים עיוורים.

אני מרבה ללכת ולצעוד ברגל ברחובות גילה, השכונה בה אני גר, וגם ברחובות ירושלים העיר (שכן לנסוע ברכב בעיר, זו משימה בלתי אפשרית, הן עקב התכנון הלקוי של נתיבי התנועה ושל הצמתים, והן בשל החפירות של כבישי ירושלים, במסרת ההכנות המתארכות לרכבת העירונית). לא קל להבין כיצד ירושלים, שנטלה תשעה קבין של לכלוך מתוך העשרה שירדו ארצה, זכתה בתחרות "קריה יפה בישראל יפה" בחמישה כוכבי יופי.

קראתי באחד המקומונים של ירושלים, במודעה שפורסמה ומומנה על ידי עירית ירושלים, כי ירושלים זכתה בתחרות "קריה יפה בישראל יפה" במירב הנקודות ואף זכתה בדגל היופי. בתחתית המודעה מברך ראש העיריה את אגפי העיריה ובמיוחד את אגף התברואה על תרומתם לנקיון העיר ולשיפור איכות החיים והסביבה.

בתחילה לא הבנתי בדיוק למה מתכוונת המודעה. חיפשתי איזשהו "עוקץ", אולי מישהו עובד עלינו, אולי זו מהתלה או מעשה קונדס, אולי השתילו מודעה זו בעיתון כדי לשים אותנו – תושבי ירושלים – ללעג ולקלס, על כך שאנו חיים בעיר מלוכלכת, שרחובותיה ומדרכותיה חפורים מזה חודשים ארוכים (ואפילו שנים), שמרכז העיר מכוסה באבק העבודות ועל שהולכי רגל שמים נפשיהם בכפותיהם, כי אין להם אפשרות ללכת בביטחה על המדרכה, והם צריכים ללכת בצידי נתיבי התחבורה, הצרים בלאו הכי.

מבט שני למודעה, מטעם עירית ירושלים, שמומנה בכספי הארנונה שלי ושלכם, הבהירה לי כי המודעה אותנטית. אם כך, חשבתי לתומי, אולי השופטים בתחרות כלל לא ביקרו בירושלים? אולי הם שפטו על סמך תמונות? אולי הם העניקו לירושלים את דגל היופי על סמך תיאורים שסופקו להם על ידי ראש העיריה ואנשיו? אולי זו לא ירושלים, בירת ישראל, הלא בארצות הברית, יש ערים רבות בשם זה? אך בתחתית המודעה ראיתי את בירכת ראש העיריה אורי לופוליאנסקי, והוא למיטב ידיעתי – ראש עירית ירושלים בישראל.

במסגרת שמירה על הכושר, אני צועד ברגל מידי שבוע, בדרך כלל עם הכלבה ולעתים גם עם רעייתי, ברחובות שכונת גילה. גם בעיר עצמה, עקב התנועה הבלתי נסבלת שם, אני הולך ברגל ממקום למקום. אני מעריך שהקילומטרז' שלי ברגל רב מזה של ראש העיריה. ירושלים, למי שאינו מבקר בה ולמי שאינו מהלך ברגליו ברחובותיה ובמדרכותיה, היא אחת הערים המזוהמות בישראל. די להלך ברחובותיה בשבת בבוקר ולראות את היוצאים מבתי הכנסת ומטיילים לאיטם ולהנאתם עד לבתיהם, כשהם מפצחים גרעינים ואת קליפותיהם הם יורקים על המדרכה. אפשר לראות בדיוק את המקומות בהם הם פגשו בידידים ועמדו ושוחחו עימם, לפי ערימות הקליפות. אני בטוח שדירותיהם ובתיהם של ה"יורקים" מצוחצחים ונקיים ואפילו גרגר אחד של אבק קשה למצוא אצלם. מי יתננו חזרה לזמנים ש"שביל קליפות התפוזים" היה חלק מסיפור מתח של ילדות. רחובות העיר וצידיהם מלאים באשפה, בקנקלים ריקים למיניהם, שקיות ניילון מתעופפות ברוח לכל עבר, עטיפות של חטיפים, וכל לכלוך שיעלה על דעתכם, נמצא ברחובות העיר, מבלי שאיש מנקה. הגינות הציבוריות בשכונתי אינן מטופחות כלל, בקיץ הצמחים נובלים, ששתלו עובדי העיריה, מחוסר מים ובחורף הן לא יותר משלוליות, שהבוץ שולט בהם .
אכן, לא רק את העיריה יש להאשים. קודם כל, האשמה מוטלת על התושבים, שתרומתם לזיהום רבה לאין שיעור. אך גם העיריה תורמת תרומה נכבדה ללכלוך ולפגיעה באיכות החיים והסביבה בעיר. רמת הניקיון שהיא מספקת ירודה מאד. איני זוכר מקרה של אכיפה כנגד מלכלכים, ולמרות השלטים הרבים, הפזורים בעיר, בעניין החובה לאסוף צואת כלבים, לא שמעתי על רישום דוחות למלכלכים.

למיטב ידיעתי, ראש עירית ירושלים אינו עיוור וקרוב לוודאי שהוא גם פיקח ונבון. לפי הדיווחים השונים, היוצאים מלשכתו, הוא יוצא מידי פעם מהלשכה לרחובות העיר. אני אף משער, שכאשר הוא יוצא מלשכתו המפוארת, לא נוסעת לפני מכוניתו ופמלייתו מכונית לטאטוא הכבישים ולא מנקים לילה לפני ביקורות באתר זה או אחר את המקום (בהערת אגב, זה דווקא היה רעיון טוב. שכן, לפחות את אותם כבישים בהם עובר ראש העיריה ואת אותם מקומות בהם הוא מבקר, היו מנקים יום לפני הביקור). איך ייתכן, אם כך, שהוא אינו רואה את הזוהמה בעיר שאת מועצתה ואת העיריה שלה הוא אמור לנהל? אין לי ספק, שראש עירית ירושלים מודע למצבה הגרוע בתחום הניקיון, ואם כך – הדברים במודעה, מטעם העיריה, הם שקריים במודע.

לכן, מסקנתי היא שהתרומה העיקרית והחשובה ללכלוך ולחוסר המודעות לחובה החוקית והמוסרית לשמור על ניקיונה של העיר, היא של העיריה ושל העומד בראשה. ראש עיריה (כן, ראש עירית ירושלים, כמו ראשי עיריות אחרים בישראל, אינם ראשי עיר, על אף שהם אוהבים לחתום בתואר זה. התואר הרשמי הוא ראש עיריה, כי הם אינם ראשי העיר. אפילו ראש הממשלה אינו ראש המדינה, אלא עומד בראש הגוף המושל בנו בין בחירות לבחירות ותו לא. רק הנשיא הוא נשיא המדינה) המברך, שחור על גבי עיתון, את עובדי אגף התברואה בעיריתו, על תרומתם לניקיון העיר ולשיפור איכות החיים והסביבה בה, מאותת הן להם והן לשאר התושבים שרמת הניקיון הקיימת (ויותר נכון לדבר על רמת לכלוך) מספקת אותו.

אין כל קשר בין הנאמר במודעה לבין המציאות העגומה של מצב הניקון והלכלוך בבירת ישראל, ואין בה דבר מלבד תעמולת בחירות לטובת ראש העיריה המכהן והאחראי למצב זה, במימון משלמי הארנונה (ובירושלים הם אינם רבים, שכן העיריה פטרה מגזרים שלמים מתשלום הארנונה, אם כי את הפטור לקשישים הוא ביטל).

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • חתול תעלול  ביום 19 בנובמבר 2005 בשעה 15:37

    אני סטודנט ב"הדסה עין-כרם", ואני פשוט לא מסוגל לחיות בירושלים. ארבע שנים גרתי בקרית-היובל, והשנים האלה כמעט הכניסו אותי לדיכאון מתמשך – בגלל הזיהום, ההזנחה, כל האפור הנורא שמסביב, וכשיצאתי אל מרכז העיר (ועשיתי את זה לעתים מאוד קרובות), גיליתי כמה קשה להגיע לשם, כמה קשה להסתובב וכמה בלתי-אפשרי לחנות בלי לשלם הון עתק לבעל החניון או כקנס עירוני.

    בשנה האחרונה עברתי, מרצוני החופשי, לגור בתוך גבעת-רם. עכשיו אני צריך לקום רבע שעה מוקדם יותר בבוקר, אבל לכל הפחות גבעת רם יפה, נקיה ומסודרת כאילו אינה חלק מירושלים. וכשאני יוצא החוצה אני נתקף רצון עז להטיח משהו בראש העיר, איזה שק עגבניות רקובות או חצילים סרוחים, ואז לברוח חזרה לגוש-דן. כי עם כל הסיפורים שמספרים על פתח-תקווה, היא עדיין הרבה יותר נוחה ומסודרת מבירת ישראל.

%d בלוגרים אהבו את זה: