זה היה רק עניין של זמן עד שהמושחתים למיניהם יראו למבקר המדינה החדש מאין מ… הדג.

האם שיני החלב של מבקר המדינה קהות? מבקר המדינה החדש מנסה בכל כוחו ובכל מאודו להיות רלבנטי, כלומר להראות שלממצאים שלו, בעיקר על שחיתויות של בכירים, יש המשכיות, ושמישהו מטפל בהם ונוקט צעדים כלפי אותם מושחתים. השאלה החשובה ביותר בעניין זה – מתי יגיע תורו? מתי יקצצו את כנפיו?

 

הדיון על "שיניים למבקר" התחיל בוודאי עם החור הראשון כבר בשן החלב הראשונה של מבקר המדינה הראשון. אם כי קשה לראות מתי יסתיים הדיון הזה, יחסית קל לצפות את ההחלטה הסופית – לא יינתנו שיניים למבקרים (בישראל או במדינות אחרות). אמנם, יש במדינות אחרות, מתוקנות יותר, מנגנונים אחרים, למשל אי שם מעבר לאוקיינוס האטלנטי, מתפרסם לציבור מידי שנה "הספר האדום", ובו מפורטות אחת לאחת העלויות למדינה ולציבור עקב אי תיקון הליקויים, שהתגלו על ידי המבקר. שיטות אלו מגבירות את יעילות הביקורת וקרוב לוודאי שגם את תיקון הליקויים ואת יישום המלצות המבקרים, אך הן לכל היותר שיניים תותבות. שיניים ממשיות המבקרים לא יקבלו, ואם יש סכנה שהם יצמיחו בעצמם שיניים חדות, כפי שמבקש מבקר המדינה החדש שלנו – ינהגו בו כפי שמטפלים ברשעים "יקהו את שינייו".
לא זאת אף זאת, למבקרים או לחוקרי שחיתות העושים עבודתם נאמנה בחשיפת השחיתויות והמושחתים (או בשפת הפוליטיקאים ומושחתים אחרים "להוטים מידי"), מראים את הדרך החוצה. מאמר מאלף ביותר בנושא זה כתב פרופסור משה מאור, מהחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, ששמו, בתרגום חופשי: "מרגישים את החום? מבט השוואתי על מנגנונים למאבק בשחיתות", שהתפרסם בתחילת 2004. ב – 16.6.05, ביום עיון, בו נטלתי חלק, בנושא המאבק בשחיתות, שהתקיים באוניברסיטה העברית בירושלים, השתתף גם פרופסור מאור, והרצאתו נסבה על אותו מאמר. הוא דן בגורלם של מנגנונים למאבק בשחיתות במספר מדינות (חלקן, אפילו מתוקנות לכאורה). מאור הראה שמנגנונים למאבק בשחיתות מותקפים על ידי הפוליטיקאים החשודים בשחיתות, כאשר חום החקירה מתקרב אליהם ומאיים לחרוך אותם. המושחתים, המהווים מטרה למנגנונים למאבק בשחיתות, נוקטים במספר שיטות לפגיעה, בדרך כלל אנושה וסופית, במנגנונים אלו: פגיעה באמינות של מנהלי המנגנונים ועובדיהם, ביטול החוק המקנה למנגנונים אלו סמכויות חקירה ו/או תביעה, קיצוץ התקציבים, ייזום חקירות נגד מנהלי אותם מנגנונים וכיוצא באלה שיטות ידועות למיגור המנגנונים הנאבקים בשחיתות הציבורית. סופם של הגופים והרשויות, העצמאיות יחסית, לחקירת שחיתויות הוא ברור – או שהם מבוטלים לחלוטין או שעיקר משאביהם ותקציביהם ניטלים מהם או שבכפיה הם מכוונים את מאמציהם לכיוונים שאינם מאיימים על הפוליטקיאים המושחתים.

האם זה יהיה גורלו של מבקר המדינה החדש? על פי הכתבה, שהתפרסמה בגלובס, חברי הדירקטוריון של החברה הממשלתית (!) לא ידיחו את מנכ"ל החברה, על אף שעל פי ממצאי מבקר המדינה הוא אחראי למחדל קשה מאד. מבקר המדינה מצטרף לרשימה ארוכה מאד של בעלי תפקידים שונים, שהמליצו המלצות שונות כיצד לטפל במושחתים ובשחיתויות, שהמלצותיהם נפלו על אוזניים ערלות. האם מבקר המדינה החדש והנמרץ, הרואה בצדק את השחיתות כרעה חולה, צועד באון קדימה, לקראת גורלו?

אני מקווה שגורלו של משרד מבקר המדינה בישראל לא יהיה דומה לגורלם של לוחמי שחיתות אחרים, עליהם סיפר לנו פרופסור מאור. מבקר המדינה, כמו בית המשפט העליון, הם המחסומים האחרונים בפני שחיתות ציבורית. אולם, קרוב לוודאי שמבקר המדינה לא יצליח לגדל שיניים, ועל כן דרוש מנגנון אחר, שישלים את משרד מבקר המדינה.

הקמת רשות ההגינות הציבורית
אחד האמצעים הטובים ביותר למלחמה בשחיתות ולהגברת ההרתעה היא פגיעה במושחתים עצמם. אולם, מאחר שבתחום עבירות הצווארון הלבן ובתחום השחיתות הציבורית, ממעטים לנקוט אמצעי אכיפה פליליים, ועיצומים אחרים מכוונים לתאגידים, העבריינים אינם נפגעים באופן אישי. הרף, שנקבע על ידי המחוקק (מעבר לספק סביר) הוא גבוה מאד וקשה להשגה, במיוחד בעבירות הצווארון הלבן, בעבירות כלכליות ובמעשי שחיתות, וכך הסיכוי שהמשטרה תאסוף ראיות, שיצדיקו הגשת כתב אישום והרשעה, הוא נמוך. גם כאשר הם מואשמים בשחיתות, בפגיעה בטוהר המידות או באחריות לליקויים מינהליים, שאינם מגיעים עד כדי עבירות פליליות, לא נדרשת מהם נשיאה באחריות אישית. דוחות מבקר המדינה ומבקרי משרדי הממשלה, מלאים בדוגמאות של עובדי ציבור בכירים שסרחו, אך לא ניזוקו. במרבית המקרים הם נשארים בתפקידיהם ולעתים קרובות אף מתקדמים.

רק לפני זמן קצר פורסם בתקשורת על דוח של מבקר משרד הבריאות, שבעקבותיו הורה חשב המשרד למנהל בית חולים להחזיר למשרד כספים, שהוצאו לשם רכישה מסוימת. ההוראה להחזרת הכסף הוצאה לאחר שנמצא כי בית החולים והקרן שלו הסתירו מהמשרד את סכום הרכישה האמיתי, שהיה נמוך יותר. כך זכה בית החולים בהקצאה תקציבית גבוהה יותר, שלא הגיעה לו. אולם, הוראה זו לא בוצעה, כמו מסקנות רבות אחרות מדוחות כאלה.
הצעתי היא להקים רשות סטטוטורית, שתפקידה יהיה להטיל סנקציות אישיות על אוכלוסייה זו, גם ובמיוחד כאשר השחיתות המיוחסת להם אינה מצדיקה הגשת כתב אישום. לרשות יהיו סמכויות להטיל עיצומים, כגון: העברה לתפקיד אחר, הורדה בדרגה, השעייה, פיטורין, הטלת עיצומים כספיים, בין אם קנסות ובין אם החזרת הכסף שנלקח או תשלום על הנזק שנגרם למדינה ועוד. האכיפה תהיה מינהלית על סמך ראיות מינהליות, שהן פחות מחמירות מראיות במשפט פלילי. זאת על מנת לקצר את הזמן בין ההפרה ובין הטלת הסנקציה ועל מנת להגדיל את הסיכוי שהראיות שייאספו יספיקו לנקיטת צעדים כנגד המושחתים. עם זאת, תהיה לחשוד זכות לערער על ההחלטה הזו בפני בית משפט. בחלק מהנושאים תחליף רשות זו, רשות ההגינות במינהל הציבורי, את נציבות שירות המדינה, שכשלה בתפקידה.
כדי שרשות ההגינות במינהל הציבורי תוכל לבצע את תפקידה, יועברו אליה כל דוחות מבקר המדינה, דוחות מבקרי משרדי הממשלה, החלטות בתי דין למשמעת בשירות המדינה, דוחות על פתיחה בחקירה ועל סיום החקירות נגד עובדי ציבור, כתבי אישום שהוגשו, וכמובן החלטות של בתי המשפט. הרשות הזו תהווה את השיניים החסרות למבקר המדינה ולמבקרים הפנימיים, ותופעל בכל מקרה בו מושחת לא הועמד לדין או אפילו אם הועמד לדין פלילי וזוכה. בכך גם תישמר הפרדת רשויות בין הביקורת ובין הטלת הסנקציות והסקת המסקנות האישיות כלפי המבוקרים שסרחו.
בכך תושגנה מספר מטרות:
1. תוגבר וודאות הענישה, שכן אין צורך לעמוד בקני המידה הנדרשים במשפט פלילי, מחד גיסא, ויוטלו עיצומים בגין הפרות שונות שאינן מגיעות עד כדי עבירה פלילית, מאידך גיסא.
2. מיידיות הענישה – יקוצר הזמן בין ההפרה ובין העיצום בגינה.

3. בשני אלו תושג – העלאתו של מחיר הסיכון של השחיתות.
4. הסנקציות הכספיות יביאו להפחתת התגמולים עקב השחיתות.

הצעתי דומה להצעתה של התנועה למען איכות השלטון להקמת רשות ציבורית למאבק בשחיתות. אין בכוונתי להתחרות בהצעת התנועה (אחרי הכל, אני פעיל בתנועה וחבר הועד המנהל שלה), לא אטען לזכויות יוצרים ולא אתנגד להקמת רשות כלשהי למאבק בשחיתות הציבורית, גם על פי הצעת התנועה, ובלבד שרשות כזו תקום. הקמת גוף כזה למאבק בשחיתות הציבורית, שיהיה בעל סמכויות מתאימות ויוכל "להרים את הכפפות" שמטילים מבקר המדינה וגופים נוספים, בתחומים שפירטתי למעלה, סמכויות שעיקרן – הכאת המושחתים הבכירים בכיסיהם ובכסאותיהם.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • אבי  ביום 20 בדצמבר 2005 בשעה 23:13

    מה עם הבנקים ?

  • אבי  ביום 20 בדצמבר 2005 בשעה 23:16

    עמלות הבנקים: כמה עולה צ'ק חוזר?

    הצצה נוספת לתעריפון העמלות השלם של הבנקים הגדולים מגלה כי הפערים בגובה העמלות כמעט ולא קיימים. כתבה שנייה בסדרה
    שלומי דונר

    אתמול פורסם כי בנק לאומי יגבה מכם עמלה חדשה בשנה הבאה: 75 שקלים תשלמו לבנק אם תחרגו ממסגרת האשראי שלכם במשך יותר מ-7 ימי עבודה. אבל בנק לאומי לא לבד: לבנקים יש עשרות עמלות שלא בטוח שידעתם עליהם. אמנם הבנקים מחויבים לפרסם את התעריפון המלא של העמלות במקום בולט לעין בסניף, אבל קשה להאמין שהלקוח הממוצע המבקר בסניף עיין אי פעם בחבורת עבת הכרס הזו.

    לכן, לכל לקוחות הבנקים שלא מודעים לעמלות השונות והמשונות שהם עשויים להיתקל בהן כשהם מבקשים משהו קצת שונה מהפקיד, החלטנו להציג בפניכם במסגרת המדור, אחת לשבוע עמלה אחת (ולא בסיסית) שגובים מאיתנו הבנקים.

    המדור ינסה להעיר את המפקח על הבנקים, יואב להמן, את הממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, ואת חברי הכנסת, שאולי יעשו מעשה וישימו קצת מעצורים לגופים הבנקאיים הגדולים. הרי לפני כחצי שנה אושרה לקריאה ראשונה בכנסת הצעת חוק המגבילה את כמות ושיעור עמלות הבנקים. מאז הנושא נעלם במסדרונות המליאה, ואולי הגיע הזמן שמיהו ירים אותו מחדש.

    השבוע בחרנו להציג את עמלת הצ'ק החוזר. עמלה זו משלם אותו אחד שקיבל צ'ק מגוף פרטי או עסקי, אך הוא חוזר מסיבה כלשהי ולא מכובד על ידי הבנק. זה יכול לקרות מכמה סיבות: האחת (והיקרה ביותר) – לנותן הצ'ק לא היה כיסוי בבנק או שהוא לקוח עם חשבון מוגבל. השנייה – טעות טכנית (שנה לא נכונה, חתימה לא מזוהה, וכו'). אז כמה לדעתכם תעלה לכם העובדה המצערת שהצ'ק שקיבלתם לא מכובד על ידי הבנק? הסתכלו בעצמכם בטבלה המצורפת.

    כמה עולה צ'ק חוזר (בשקלים)?

    שם הבנק חיוב המושך בשל אי כיסוי חיוב המושך מסיבה טכנית חיוב המפקיד בגין צ'ק מוחזר
    לאומי 45.20 19.20 13.80
    הפועלים 43 18.80 14
    הבינלאומי 45 19 13.70
    דיסקונט 45 19 13.75
    המזרחי 45 19 13.80
    איגוד 48 19.20 14

    כפי שניתן לראות בטבלה, הפערים בין שלושת הבנקים שאחרי לאומי והפועלים הם מזעריים כמעט לחלוטין, כששני הבנקים הגדולים מרשים לעצמם לשחק קצת עם המחיר. עכשיו תחליטו אתם האם התחרות בוערת בעצמותיהם של הבנקים.

  • ד. מיקולוסקי  ביום 21 בדצמבר 2005 בשעה 20:05

    ההכרעה בפרשת יועצי לאומי עוברת לידי פרקליט המדינה

    רשות ני"ע דורשת להטיל קנס כספי גבוה על 14 יועצי ההשקעות החשודים בעבירה על חוקי הייעוץ. הפרקליטות מוכנה להסתפק בנזיפה. שנדר ייאלץ להתערב במחלוקת

    יהודה שרוני
    21/12/2005 8:03

    פרקליט המדינה ערן שנדר אמור להכריע בגורל תיק החקירה נגד יועצי בנק לאומי, החשודים בעבירות על חוק הייעוץ. ל מעריב נודע, כי היום ייפגשו הגורמים השונים המעורבים בחקירה במשרדו של שנדר, ואז תוכרע מתכונת הענישה בתיק.

    14 מיועצי הבנק חשודים בשיווק קרנות נאמנות של פסגות אופק, בניגוד לחוק הייעוץ. החקירה בפרשה נפתחה בעקבות מבצעי שיווק אגרסיביים, שבמהלכם גויסו בתוך יום אחד למעלה ממיליארד שקל בקרנות "פסגות" ובקרנות "פיא". נספח נוסף של החקירה נוגע ל-3 חברי הנהלה בלאומי (מתחום ההשקעות), שנחקרו אף הם בפרשה.

    בשלב זה לא ברור מה יעלה בגורל החקירה נגד 3 הבכירים, אך גורל תיק החקירה של 14 היועצים יגיע היום לפתחו של שנדר בעקבות מחלוקת בין רשות ני"ע לפרקליטות. פרקליטת מחוז תל-אביב לענייני מיסוי וכלכלה, אלה רובינק, ממליצה להסתפק בתיק זה בנזיפה ליועצי ההשקעות. עמדת רובינק מקובלת מטבע הדברים גם על באי-כוחם של החשודים, עוה"ד משה ישראל ודוד ליבאי.

    עמדתה מביאה בחשבון 3 גורמים: את העובדה שמדובר במקרה ראשון, שהבנק והיועצים הפיקו את הלקחים ושבעקבות מסקנות ועדת בכר, לאומי מכר ממילא את נכסיו הפיננסיים. רובינק סבורה כי האפקט ההרתעתי של הנזיפה יכול להיות אפקטיבי, גם בהיעדר ענישה כספית.

    רשות ני"ע דורשת שלא להסתפק בנזיפה בלבד

    מנגד, רשות ני"ע דורשת שלא להסתפק בנזיפה בלבד, אלא ללוות אותה בקנס אישי בגובה כ-20 אלף שקל שיוטל על כל יועץ. על-פי חוק, את הקנס חייבים לממן היועצים מחשבונם האישי, ולבנק אסור לשלם אותו בעבורם. ברשות ני"ע גורסים כי פרשת הייעוץ בלאומי חייבת להרתיע את כל היועצים, וכי בימים אלה, שבהם סוגיית הייעוץ הבנקאי הופכת לחשובה מתמיד, אין להסתפק בנזיפה בלבד.

    ברשות מדגישים את העובדה שרשיונם של יועצי לאומי לא יישלל, ויורשה להם להמשיך לעסוק במקצוע, ולכן אל להם להתלונן על הקנס הכספי.

  • ד. מיקולוסקי  ביום 23 בדצמבר 2005 בשעה 14:28

    "לפני זמן מה פנו אל מערכת TheMarker תחקירנים מאחת מתוכניות התחקיר הבולטות בטלוויזיה, וביקשו מידע לצורך כתבה בנושא מערכות היחסים בין הבנקים ללווים עסקיים גדולים במשק.

    התחקירנים הזכירו את פרשות פלד-גבעוני, גיל-ואלדר ויצרנית המזגנים און מיזוג אוויר שפשטה את הרגל. אלה סיפורים מצוינים אמרנו להם, אבל יש לנו כמה שמות טובים יותר, מעניינים יותר, גדולים יותר.

    "באלה אנחנו לא נוגעים", השיב התחקירן מניה וביה, "אין לנו עניין לחפש צרות. עם בעלי מניות ומפרסמים גדולים אין לנו עניין להתעסק. ממילא זה ייקבר בסוף אצל היועצים המשפטיים"."

    גיא רולניק

    http://www.themarker.co.il/tmc/article.jhtml?ElementId=%2Fibo%2Frepositories%2Fstories%2Fm1_2000%2Fskira20051223_661561.xml&origin=ibo&layer=hp&layer2=&layer3=market&layer4=

  • בורג קטן  ביום 6 בפברואר 2006 בשעה 1:14

    אני קוראת ובא לי להקיא,כל מאמר שני שנכתב היום הוא בנושא שחיתות כולם מושחתים. בתור האזרח הקטן נפגעתי גם אני ומהר מאד הבנתי שאין עם מי לדבר פשוט מאד הפושעים והמושחתים הקשורים אליהם פשוט ימשיכו לחגוג על חשבוננו. כל מה שאני מאחלת לכל אותם מושחתים שיקום אחד בסיגנון של ג'ק המרטש ופשוט ישמיד אותם אחד אחד כי במדינה הזו אין משטרה שתטפל בהם כמו שצריך אז שיעשה את זה מישהו אחר שיעשה את זה טוב וכמה שיותר מהר

%d בלוגרים אהבו את זה: