התנהגותו הנוכחית של המפכ"ל לשעבר מטילה צל כבד על יושרתן של החלטתיו בתקופת כהונתו

המפכ"ל הנוכחי בחר להעיד עדות אופי לטובתו של אדם שהורשע בהלבנת הון. עדויות אופי הוא מנגנון שליטה נוסף של האליטות ושל בעלי ההון ושל המקורבים לשלטון על בני המעמדות הנמוכים, העמלים יום יום לפרנסתם, אלו שאין להם די כסף למחייתם, לא כל שכן לתרומות נדיבות, בדרך כלל – על חשבוננו, ואם לא כולן, אז לפחות חלקן. בני המעמדות הנמוכים לא יימצאו עדי אופי, לכל היותר יוכלו להתחנן בפני בית המשפט לעונש קל. בעלי ההון לא צריכים להתחנן, הם מקבלים עונשים קלים, כפי שראינו גם במקרה זה – עונש מאסר על תנאי וקנס – מספיק להביא עדי אופי, שאינם מכירים אותם לעומק ומוכנים תמורת מה שקיבלו, הם או ארגוניהם בעבר, להעיד לטובתם. וכנראה תמיד יימצא עבורם איש ציבור בכיר שאינו רואה את הפסול בהתייצבות לצידם של עבריינים.

על פי כלי התקשורת, אדם בשם שלמה גואטה, הבעלים של חוף פופולרי על שפת הכנרת, הורשע בעבירת הלבנת הון, לאחר שביצע חמש משיכות כספים גדולות במהלך ימים אחדים. כל משיכה הייתה בסכום מעט קטן יותר מ – 200 אלף שקל, שזהו הסכום שמעליו הבנק חייב לדווח לרשות לאיסור הלבנת הון על ההעברה. התופעה הזו, של פעולות בסכומים הנופלים במספר שקלים או דולרים בלבד מהסכום, שמעליו יש חובת דיווח ידועה זה מכבר, למעשה מאז נחקקו בעולם חוקים, שקבעו את הלבנת ההון כעבירה פלילית. לתופעה הזו קראו בארצות הברית – smurfing (על שמם של הדררסים הקטנים, שבסדרת הטלויזיה לילדים). על פי המדריכים השונים לחקירת עבירות של הלבנת הון, ה – smurfing היא שיטת הלבנת ההון הפשוטה והנפוצה ביותר, שבמהלכה מספר רב של אנשים מפקידים בחשבון מסוים או במספר חשבונות סכומים הנמוכים, אך במעט, מהסכום המינימלי, שמעליו יש לדווח לרשויות האכיפה. לאחר, שבארצות הברית נחקק החוק לאיסור הלבנת הון, ובו הסכום המינימלי לדיווח (10,000$), הירבו סוחרי סמים ומלביני כספים להשתמש בשיטה זו, כדי לעקוף את חובת הדיווח. בתגובה תוקן החוק האמריקני לאיסור הלבנת הון והוסף בו איסור לעשיית פעולות שנועדו לעקוף את החובה הזו. בחוק הישראלי (שנחקק באיחור רב, ורק לאחר לחץ של שנים של הקהיליה הבינלאומית) נקבע איסור זה מלכתחילה. הניסיון בכל העולם הוא שלמי שמעביר כספים בשיטת ה – smurfing יש מה להסתיר מעיני הרשויות.

עד כאן, הסיפור הוא שגרתי, הלא כלי התקשורת שלנו מלאים בידיעות על עבריינים ומושחתים שונים. מה שלא שגרתי היא העובדה ששלמה אהרונישקי, מי ששימש כמפקח הכללי של משטרת ישראל מתחילת 2001 ואד אמצע שנת 2004, העיד במשפטו של אותו גואטה כעד אופי, כמובן על אופיו הטוב. לא שגרתי אך גם לא מפתיע. אולם, אם ניזכר בהסטוריה של אהרונישקי, עובדה זו, כי יצא להגן על עבריין, לא תפיל אותנו לקרשים. זהו אותו אהרונישקי שקיבל ללא תמורה כרטיסים למשחקי כדורסל, בעת היותו מפכ"ל, ועד שכלי התקשורת לא רעשו ועד שלא ראה כי גדלו מאד הסיכויים שתיפתח נגדו חקירה, הוא לא החזיר אותם.

וגם תגובתו של אהרונישקי לשאלת כתב העיתון: "האם ראוי שמי שעמד בראש מערכת אכיפת החוק ייתן עדות אופי במטרה להקל בעונשו של עבריין?" אינה מפתיעה, שכן היא מעידה על חוסר הבנה מוחלט בתחום המוסרי, אם לא על חוסר ערכים. תגובתו הייתה: "שאלה לא לעניין". ובכן, אנחנו נשאל שאלות אחרות, שאולי גם הן תיחשבנה אצל אהרונישקי כשאלות לא לעניין: "האם שיקול דעת פסול בהווה, עלול להעיד גם על שיקול דעת פסול בעבר?", "האם ייתכן שבעת שכיהנת בתפקיד מפקד המשטרה, היית חבר לעבריינים?", "האם גם בהחלטותיך בתקופתך כמפכ"ל היו נגועות בליקויים מוסריים, כפי שהתגלה במקרה הנוכחי?". וכמובן, ניתן לשאול שאלות נוקבות רבות נוספות. אמנם, עתה מאוחר מידי לבדוק את כל ההחלטות שקיבל אהרונישקי בשלוש שנים וחצי שבהן כיהן כמפכ"ל, אך בהחלט יש מקום להטיל צל ענק על החלטות אלה.

במאמר מוסגר, מן הראוי לציין כי מפכ"ל המשטרה אינו לבדו. השבוע פורסם באחד העיתונים, כי גם אלוף משנה, ששימש עד לא מכבר כמפקד השייטת, ומשמש בתפקיד בכיר ורגיש במפקדת חיל הים, העיד אף הוא לטובתו של אותו מלבין כספים גואטה. גם הוא וגם צה"ל, על פי תגובת דובר צה"ל, לא רואים פגם מוסרי בהתנהגות זו. ייתכן, כי צה"ל כבר עיוור לפגמים מוסריים? ואולי זה כבר עיוורון ממוסד?

אם אלו אינם קשרים בין הון ושלטון, אינני יודע מהם קשרים אלו.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • דב ט.  ביום 23 בדצמבר 2005 בשעה 20:09

    אם היית נקרא לתת עדות אופי על חבר שאתה מכיר היטב ומואשם בעבירה כלשהי, האם היית מסרב?

    כל עוד העד דובר אמת – לדעתי, אין בעייה מוסרית במתן עדות אופי, ולא חשוב מהו תפקידו של העד.

  • מאיר גלבוע  ביום 24 בדצמבר 2005 בשעה 10:35

    דב היקר

    כמי שכבר עמד בניסיון זה, אני יכול לומר לך בוודאות כי לא אעיד עדות אופי לאדם שהורשע (כמובן, שלא בעבירות תעבורה ודומיהן), אף לא לטובת חברים.

    עדויות אופי הוא מנגנון שליטה נוסף של האליטות ושל בעלי ההון ושל המקורבים לשלטון על בני המעמדות הנמוכים, העמלים יום יום לפרנסתם, אלו שאין להם די כסף למחייתם, לא כל שכן לתרומות נדיבות, בדרך כלל – על חשבוננו, ואם לא כולן, אז לפחות חלקן.

    אתה בוודאי יודע כי על תרומות לארגונים מסוימים מקבלים הנדיבים זיכוי מתשלום מסים לאוצר המדינה, שבסופו של דבר זהו כספנו.לאלה – בני המעמדות הנמוכים – לא יימצאו עדי אופי, לכל היותר יוכלו להתחנן בפני בית המשפט לעונש קל. בעלי ההון לא צריכים להתחנן, הם מקבלים עונשים קלים, כפי שראינו גם במקרה זה – עונש מאסר על תנאי וקנס – מספיק להביא עדי אופי, שאינם מכירים אותם לעומק ומוכנים תמורת מה שקיבלו, הם או ארגוניהם בעבר, להעיד לטובתם.

    לגבי המפכ"ל לשעבר, אין זו סנונית ראשונה, אלא הוכחה, למה שלא היה צריך להוכיח כבר בעבר, שהשיקול המוסרי שלו לקוי ופגום.

    הדעה שלך המחייבת עדויות אופי אינה בודדה כלל וכלל, ובין היתר זה אחד הגורמים התורמים להדרדרות המוסרית של המדינה ושל העם היושב בציון. כבר עתה אנו הדרדרנו למקום נמוך, הנמוך ביותר מבין המדינות המפותחות אליהן אנו רוצים להידמות, ואם נמשיך בדרך זו – נגיע במהירות למקומות יותר נמוכים מאשר מדינות מושחתות, כבאפריקה, אסיה, מזרח אירופה וכיו"ב.

    זאת ועוד, העובדה שאדם מופיע כלפי חוץ כבעל אופי טוב, ובאותה עת ממש הוא מבצע עבירות במחשכים, מעידה כאלף עדים שהוא אינו בעל אופי טוב, אלא פשוט רמאי מוצלח.

  • ד. מיקולוסקי  ביום 24 בדצמבר 2005 בשעה 11:20

    הכתבה מצוינת

    התגובה שהכנסת עם הסבר מפורט גם היא מצוינת

%d בלוגרים אהבו את זה: