חדשנות לאחור או שלומיאלים עליך ישראל: תוכנית בצה"ל רצועת ביטחון בעזה

הכשל של "תסמונת המלחמה הקודמת" מוכר וידוע, וגם צה"ל אינו מחוסן ממנו. ביטוייה של תסמונת זו בלטו במיוחד בהכנות של צה"ל למלחמה אחרי מלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים עצמה, אם כי ניתן היה לראותן גם בפעולות אחרות, אם במלחמות ממש, אם במלחמות בעצימות נמוכה, שמנהל צה"ל מזה שנים ואם במבצעים שונים.

עיקרה של תסמונת זו הוא בכך שצבא מתכונן למלחמה הבאה על פי הישגיו ונצחונותיו במלחמה הקודמת. לעתים, בצבאות מתקדמים במיוחד, הצבא מצליח להפיק לקחים מכשלונות קודמים ולהתכונן למלחמה הבאה, על פי ההישגים של צבאות האויב.

נראה, שהפעם צה"ל הגדיל לעשות והוא מתכונן למלחמה הבאה בדיוק לפי כשלונותיו במלחמה קודמת, וגם הפעם מבלי להפיק את הלקחים המתאימים. בכך צה"ל משחזר את היערכותו בעבר, אותה היערכות שנכשלה כשלון חרוץ במערכות קודמות.

 

פרופסור יהושפט הרכבי, אלוף במילואים וראש אמ"ן בעברו, קורא לתסמונת המלחמה הקודמת כשל החשיבה האנלוגית. בספרו המונומנטלי "מלחמה ואסטרטגיה" הוא כותב כך (עמוד 585): "חשיבה אנלוגית מניחה, שדרך פעולה שהוכיחה עצמה בנסיבות היסטוריות מסוימות תתאים גם בנסיבות אחרות… חשיבה אנלוגית מונעת על ידי דחפים פסיכולוגיים, שכן החדש והלא מוכר נראה על ידה כאילו הוא מוכר, ופוחתת הזורת של הנסיבות החדשות. חשיבה אנלוגית היא חשיבה סטריאוטיפית, היכולה להסתתר מאחורי הקריאה "ללמוד מן הניסיון", ההופכת לדבקות במרשם כלשהו, ולמעין over-learning – המתבטא בייחוס משמעות רחבה יותר לאירוע מסוים, ולהתייחסות אליו כמלמד לקח השווה לכל נפש ולכל המצבים… השכיחות של חשיבה אנלוגית נגרמת גם מכך, שלא רק גורמים פסיכולוגיים דוחפים לה, אלא אף גורמים מחשבתיים, קוגניטיביים. האדם אינו מסוגל לתפוס דברים אלא על ידי הכנסתם לקטגוריות של הבנתו, למסגרת הקונספציות שלו, או הפרדיגמות שלו. אמפיריציזם גולמי, הסבירו הפילוסופים, אינו אפשרי. אולם קטגוריות וקונספציות אלה עלולות להיות לו למכשול… מחשבה אנלוגית היתה טמונה ביחסה של ישראל למצרים ב – 1973 בהשפעת הנצחון ב – 1967… בתפיסה שלפיה הצלחה בעבר היא ערובה בעתיד, טמונה חשיבה אנלוגית. נצחון אינו מהווה תקדים מחייב לקראת הבאות. יתרה מזו, קרוב לוודאי שמה שהצליח בעבר לא יצליח עוד, אלא דווקא עלול להיכשל בפעם הבאה. חשיבה אנלוגית מונחת ביסוד ראייתה של המלחמה הבאה באספקלריה של המלחמה הקודמת".
ניסויים פסיכולוגיים שונים הראו שסטריאוטיפיזציה מובילה לחזרות רבות על פעולה שנכשלה, מעין "הכנסת הראש בקיר", מבלי לבחון את המצב ואת נסיבותיו מחדש, כדי למצוא את דרך הפעולה המיטבית. תופעה זו מתפתחת, בין היתר, באופן פרדוכסלי, כתוצאה מתסכולים ומכשלונות.

אך, כפי שרמזתי קודם, צה"ל מתעלה אפילו על הכשל של תסמונת המלחמה הקודמת. אם לפי כשל זה, מנסים גנרלים להתכונן למלחמות הבאות לפי נצחונותיהם ממלחמות הקודמות, צה"ל נערך למלחמה הבאה בדיוק כפי שנערך למלחמה קודמת, בה הוא נכשל כישלון חרוץ.

לפי ידיעות בתקשורת מתגבשת בצה"ל תכנית להקמת רצועת ביטחון בעזה. לפי תוכנית זו תופעל בצפון רצועת עזה רצועת ביטחון בשלט רחוק, קרי אזור סטרילי, אליו לא יורשה להיכנס איש, וכל מי שינסה להיכנס יהפך למטרה חיה ויירה, מהאויר, מהים ומהיבשה.

צה"ל כבר בוגר תוכניות של רצועות ביטחון. פעם ראשונה, לפחות לפי זכרוני, עבדה השיטה, כהופעל בסוף שנות הששים בעמק בית שאן. מי שזוכר, מחבלים השתמשו באזור זה – הבקעה הירדנית – כשטח כינוס והיערכות לחוליות רצח ופיגועים לפני שיגורן לעבור את הירדן ולבצע פיגועים ביישובים הישראלים וכמקומות מהן נורו פגזים ורקטות לעבר יישובי עמק בית שאן, רכב נוסע בכביש בית שאן – טבריה וסיורי צה"ל לאורך הגבול באותו אזור. צה"ל פעל במקום בשיטת "האדמה השרופה" – הוא הרס כל מבנה בשטח, שעלול היה לשמש כמסתור למחבלים, וירה בכל אדם שנכנס לאזור. השיטה הזו, יחד עם פעולות נוספות בתוך האזור הזה ובעומק ירדן, שכללו בין היתר חדירות של כוחות קטנים של צה"ל אל מעבר לירדן ופגיעה במחבלים שם, עבדה. לאחר תקופה מסוימת נרגע האזור.

את ההצלחה הזו לא שכחו בצה"ל וניסו ליישם אותה, לאחר שנים רבות, בדרום לבנון. אלא, שהנסיבות, כפי שכותב הרכבי, היו שונות לחלוטין, והקונספציה שהתאימה למצב בירדן לא התאימה למצב בלבנון, ורצועת הביטחון בדרום לבנון הייתה למלכודת מוות למאות חיילי צה"ל במשך שנים ארוכות, מבלי שהדרג הצבאי תבע לשנות את השיטה או לסגת מלבנון. דווקא הדרג הפוליטי הוא שהחליט על יציאה מלבנון. אם כי, אהוד ברק עצמו, שהחליט, כנראה לבדו, על הנסיגה מדרום לבנון, לא פעל בכיוון זה כאשר שימש בתפקידים בכירים מאד בצה"ל, לרבות כרמטכ"ל (כנראה, שגם כאן נכונה הסיסמא: "מה שרואים מכאן לא רואים משם". ראה מקרה שרון וההינתקות ונטישת ההתנחלויות בעזה).

הדעת הייתה נותנת שצה"ל היה צריך ללמוד מכשלון הפטנט של רצועת הביטחון בלבנון, ולא ליישם את אותה שיטה במקומות אחרים. אלא, שכפי שציינתי בתחילת הכתבה, צה"ל הוא צבא יוצא דופן, חדשני, מאלתר, עם קצינים בעלי חשיבה יצירתית ביותר, מקוריים וגם אמיצים. אין ספק, שיישום שיטה שנכשלה הוא מעשה יצירתי מאין כמוהו, שלא יעלה על דעת אויבינו. על זה הם לא יכלו לחשוב בכלל. וזה מזכיר לי את מסקנותיו של נורמן דיקסון, בספרו "הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא", שאומץ לב אינו מעיד דווקא על תבונה. לעתים קרובות, צבאות שבוררים את קציניהם על פי אומץ ליבם, אינם מקדמים את הקצינים החושבים, בעלי רמה גבוהה של אינטלגנציה.

אולם, בצה"ל מתעקשים להעלות מן האוב תוכניות שנכשלו. כפי שמציין הרכבי, יש בתוכניות המוכרות הללו כדי להפחית את החרדה מתוכניות חדשות ולא מוכרות, וגם אין צורך במאמצים מחשבתיים רבים במיוחד כדי למצוא בארכיון את התוכנית הזו, לשנות את התאריך ולהציגה בפני הדרג הפוליטי, שגם הוא, כזכור, היה שם בעבר, וגם הוא נמנה על אותם קצינים בכירים, אותם מכנה דיקסון בספרו – שלומיאלים. הכשלונות הקודמים של תוכניות של "רצועות ביטחון", להן היו שותפים גם קצינים בכירים בעבר והיום בכירים בדרג הפוליטי – ביטחוני, והתסכולים עקב אותם כשלונות, מבטיחים כי הן יתקבלו וייושמו.

מה שמדאיג אותי יותר מכל היא העובדה, ששני הספרים שהזכרתי ברשימה זו, ספרו של יהושפט הרכבי "מלחמה ואסטרטגיה" וספרו של נורמן דיקסון "הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא", פורסמו בהוצאת מערכות של משרד הביטחון. הייתכן שאומץ ליבם של הקצינים הבכירים בצה"ל הוא גם על חשבון הקריאה בכלל והקריאה בשני ספרים חשובים אלו ועל חשבון הסקת המסקנות המבצעיות משני הספרים הללו?

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • דב ט.  ביום 25 בדצמבר 2005 בשעה 12:24

    דחייה גורפת של רעיון רצועת הבטחון, *רק בגלל שנכשל בלבנון*, שגוייה בדיוק כמו אימוץ רעיון רצועת הבטחון בלבנון, בגלל שהצליח בבקעה.

    הנסיבות, בכל אחד משלושת המקרים, שונות. הבדל בולט אחד בין לבנון ועזה – ברצועה בעזה לא תהיה נוכחות קבע של צה"ל או כוח ידידותי כמו צד"ל.

  • מאיר גלבוע  ביום 25 בדצמבר 2005 בשעה 15:17

    אם כך, אין ביננו כל חילוקי דעות.
    כל אימוץ של תוכנית, בין אם הצליחה בעבר ובין אם נכשלה, ללא התחשבות בכלל הנסיבות השונות של שתי התוכניות – הישנה והחדשה – היא שטות מוחלטת. הבעיה היא שאצלנו מרבים לעשות שטויות כאלה. וצידה השני של הבעיה הוא שאכן – המסר הוא שיש לבחון מדיניות לגופה, וזאת לא מרבים לעשות אצלנו. ואת המסר הזה – שלך ושלי – הם לא קולטים.
    שלך, מאיר

  • ד. מיקולוסקי  ביום 27 בדצמבר 2005 בשעה 16:10

    הפרקליטות סוגרת את התיק בפרשת שירות לאומיפון של בנק לאומי

    בתיק נבדק חשד לכאורה, לפיו לאומי גבה תשלום מלקוחות עבור צירופם לשירות ללא קבלת הוראותיהם לכך

    הדס מגן ועירן פאר 27/12/2005

    המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה החליטה לסגור את התיק בפרשת שירות לאומיפון של בנק לאומי . כך נודע ל"גלובס". התיק הועבר לפרקליטות על-ידי המפקח על הבנקים שבדק חשד לכאורה, לפיו לאומי גבה תשלום מלקוחות לצירופם לשירות ללא קבלת הוראותיהם לכך.

    הפרקליטות קובעת בהחלטתה, כי יש אמנם לראות בחומרה את דפוס המעשים. עם זאת, לנוכח הקשיים הצפויים בחקירה מסוג זה, ובשל חלוף הזמן מאז ביצוע המעשים ועד שהתיק ייחקר ויגיע לבית המשפט, לא מצאה הפרקליטות הצדקה להורות על פתיחת חקירה פלילית. הפרקליטות ממליצה, כי הישנות המקרה בעתיד תביא לפתיחת התיק.

    בנק ישראל מסר בתגובה, כי הוא רואה בחומרה רבה את התנהלות בנק לאומי בפרשה. "לאחר החלטת הפרקליטות היתרה המפקח יואב להמן בבנק לאומי, לבל יישנו מקרים דומים בעתיד. להמן הודיע לבנק, כי יערוך מעקב אחרי האמצעים שינקוט הבנק להבטחת הדבר".

  • ד. מיקולוסקי  ביום 30 בדצמבר 2005 בשעה 15:45

    שמישהו יתקשר לפרקליטות

    הפרקליטות החליטה שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד בנק לאומי בפרשת לאומי פון "לנוכח הקשיים הצפויים בחקירה ובשל חלוף הזמן מאז ביצוע המעשים". הלו, שמישהו יתעורר שם
    שלומי דונר

    "לנוכח הקשיים הצפויים בחקירת פרשת לאומי-פון, ובשל חלוף הזמן מאז ביצוע המעשים ועד שהתיק ייחקר ויגיע לבית המשפט, לא מצאה הפרקליטות הצדקה להורות על פתיחת חקירה פלילית. הפרקליטות ממליצה, כי הישנות המקרה בעתיד תביא לפתיחת התיק".

    ואני אומר: כמה טוב להיות בנק גדול, עם סוללת עורכי דין וגישה ישירה לראשי השלטון. אחרת, איזה הסבר הגיוני יש להחלטת פרקליטות המדינה לסגור את התיק בפרשת לאומי-פון של בנק לאומי? איך זה יכול להיות שבנק שלכאורה גבה תשלום מלקוחות עבור צירופם לשירות ללא קבלת הוראותיהם לכך, יוצא מכך נקי מבחינה משפטית?

    אבל לפני הכל, קצת היסטוריה: לפני כשלוש שנים נחשף כי בנק לאומי גבה מלקוחות רבים, לאורך תקופה ארוכה, עמלות עבור השירות הטלפוני שלו – מבלי שהלקוחות נתנו את הסכמתם להצטרף לשירות. מדובר בסכומים של עד 6.7 שקלים לחודש שנגבו מכל לקוח. לאומי טען מצידו, כי רבים מבין הלקוחות שלגביהם נטען שלא חתמו על הצטרפות לשירות, כן הצטרפו אליו – אך לא הצליח להמציא תיעוד המוכיח זאת.

    מכל מקום, בעקבות בדיקת בנק ישראל החזיר לאומי לפני כשנתיים כ-56 מיליון שקל לאותם לקוחות שצורפו לכאורה לשירות לאומי-פון שלא כדין. אבל פה לא נגמר הסיפור: בתחילת ינואר 2005 ביקש המפקח על הבנקים, יואב להמן, מפרקליטות המדינה לבדוק חשד האם בוצעו מעשים פליליים על-ידי הבנק.

    ובנקודה זו אנו חוזרים לתחילת הכתבה: כמעט שנה לאחר בקשת המפקח על הבנקים, הפרקליטות החליטה לסגור את התיק. למה? ההסבר של הפרקליטות הוא שהחקירה צפויה להיות קשה, ושעבר הרבה זמן מאז ביצוע המעשים, ועד שהתיק ייחקר ויגיע לבית משפט יעבור עוד יותר הרבה זמן. ובמלים אחרות: עזבו אותנו, באמא ש'לכם.

    מה שכן, וזה ללא ספק ירתיע את בנק לאומי, הפרקליטות הודיעה כי יש אמנם לראות בחומרה את דפוס המעשים. גם בנק ישראל מסר כי "המפקח יואב להמן היתרה בבנק לאומי, לבל יישנו מקרים דומים בעתיד". האם לדעתכם מנהלי בנק לאומי לא ישנים בלילה בגלל הנזיפות הללו? האם זה הזיז להם בכלל? תנחשו לבד.

    לכן, מלה לי אל אנשי הפרקליטות: תפתחו את התיק, אל תתעצלו ותעבדו קשה, חיקרו את הנושא אפילו אם זה ייקח הרבה זמן, תעלו את הנושא לסדר העדיפויות שלכם ותראו לבעלי הכוח וההון שיש להם דין ודיין. אחרת, מנהלי הבנקים הגדולים ימשיכו לצחוק (גם עלינו) כל הדרך אל הבנק.

  • אלכס ק.  ביום 2 בינואר 2006 בשעה 2:12

    כפי שהוזכר בתגובה הראשונה, אסור לפסול את השיטה הנ"ל אך באומרך "יש בתוכניות המוכרות הללו כדי להפחית את החרדה מתוכניות חדשות ולא מוכרות, וגם אין צורך במאמצים מחשבתיים רבים במיוחד כדי למצוא בארכיון את התוכנית הזו, לשנות את התאריך ולהציגה…" אתה מתבסס על ספוקלציות חסרות שחר על אופן קבלת ההחלטה בצה"ל.

    בנוסף, אם היית מציע חלופות אחרות (שאינן טריוויאליות) הסוקרות בקצרה את האפשרויות הנתונות בידי צה"ל להתמודדות עם הבעיה הייתי מעריך את טיעוניך ביתר שאת.

  • אראל גלבוע  ביום 2 בינואר 2006 בשעה 15:13

    לידל-הארט, אולי גדול ההוגים הצבאיים ניתח בספרו " מדוע איננו לומדים מן ההיסטוריה (גם הוא תורגם ופורסם במערכות – ההוצאה לאור של משרד הבטחון), הוא מראה על כשלי חשיבה ומצביע כי גם בחשיבה אנלוגית אפשר ללמוד מן ההיסטוירה, אבל הבעיה היא לא חשיבה אנלוגית, אלאל העדר חשיבה, או יותרנכון סגידה לקלישאה " מה שאי אפשר להשיג בכוח אפשר בעוד יותר כוח", ובזה צה"ל מצטיין.

  • ד. מיקולוסקי  ביום 4 בינואר 2006 בשעה 11:02

    עמלות הבנקים: כמה עולה להעביר כסף?

    אתם צריכים להעביר כסף מחשבון הבנק שלכם? תשלמו. כמה? קצת יותר מ-10 שקלים אם זה לאותו בנק, ויותר מ-40 שקל אם זה לבנק אחר
    שלומי דונר

    נתקעתם בלי צ'קים. קורה. אתם צריכים לשלם סכום כסף גדול בדיוק באותו זמן שבו אין לכם צ'קים. גם זה קורה. מה עושים בדרך כלל במקרים כאלו? נכון – הולכים לבנק ומבקשים לעשות העברה כסף מהחשבון שלכם לחשבון אחר. נשמע פשוט: ניגשים לפקיד, או שמתקשרים לשירות הלקוחות, ומבקשים להעביר סכום כסף לחשבון אחר.

    האמת – זו אכן פעולה פשוטה: כמה הקשות על המקלדת – וההעברה מתבצעת. השאלה היא כמה זה עולה. מעבר לעובדה שעבור הפעולה הפשוטה הזו אנו משלמים לא מעט כסף, ניתן לראות, כרגיל במדור "עמלה אחת בשבוע", כי הפערים בין הבנקים (במידה שקיימים כאלו) הם מינימליים.

    כמה עולה העברה בנקאית (בשקלים)?

    הבנק העברה לחשבון לקוח אחר בבנק העברה לחשבון בבנק אחר
    פועלים 10.20 41
    לאומי 10.30 43
    דיסקונט 10.30 43
    הבינלאומי 10.20 40
    מזרחי 10.30 43
    אגוד 10.30 43

    נו, נפעמתם מפערי המחירים והתחרות החופשית?

    המדור "עמלה אחת בשבוע" בא במטרה להעיר את המפקח על הבנקים, יואב להמן, את הממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, שאולי יעשו מעשה וישימו קצת מעצורים לגופים הבנקאיים הגדולים. רק לפני כחצי שנה אושרה לקריאה ראשונה בכנסת הצעת חוק המגבילה את כמות ושיעור עמלות הבנקים. מאז הנושא נעלם במסדרונות המליאה, הכנסת כבר התפזרה, אבל אולי יהיה איזה ח"כ צדיק אחד בסדום שירים את הצעת החוק מחדש בכנסת הבאה.

    עוד עמלות מעצבנות:

    כמה עולה לספור כסף?

    כמה עולה צ'ק חוזר?

    כמה עולה לבטל צ'ק?

    (04.01.06, 09:19)

%d בלוגרים אהבו את זה: