מה לא יספרו לנו שר התחבורה ומפקד אגף התנועה במשטרת ישראל, אגב הירידה בתאונות?

אין לי ספק שההישג נרשם לזכותם של מפקד אגף התנועה ושר התחבורה הנוכחיים, וכינוס מסיבת העיתונאים (שר התחבורה אינו אשם שסיום שנת עבודה "נפגש" עם תקופת הבחירות) בהשתתפותם ובכך שהם לוהקו לתפקידים מרכזיים במסיבה היא בזכות ולא בחסד, ובין היתר בעקבות עבודה קשה במשך השנה האחרונה. מאחר שהשכר של בעל תפקיד נבחר (כשר התחבורה) הוא בקבלת אמון העם ובבחירתו מחדש, איני סבור שמגיע לו פרס כלשהו. אולם, למפקד אגף התנועה במשטרה מגיע יותר מאשר אייטם חדשותי, אם כי גם מבעלי תפקידים בכירים כאלה בשירות הציבורי אנו מצפים שיעשו את המיטב והמרב ללא ציפיה לפרס ממשי.

עד כאן – לשבחים, לאור ההישגים הראויים לציון בהפחתת תאונות הדרכים ובהורדת מספר ההרוגים. אך, נאמן לסיסמא של האתר – ניסיון לגלות מה מסתתר מאחורי מסך המלים – הבה נקדיש מספר דקות לבדיקה מהי המשמעות האמיתית של ירידה זו.

על פי הידיעה באחד מכלי התקשורת, התפארו שני השחקנים הראשיים במסיבת העיתונאים, שמספר ההרוגים השנה הוא הנמוך ביותר מזה 23 שנה. אכן, זהו הישג שראוי להתכבד בו. אולם, נשאלת השאלה – מה קרה לכל מפקדי אגף התנועה לדורותיהם (גם כאשר אגף זה נקרא בשמות אחרים, כגון: משטרת תנועה ארצית) שנכשלו בתפקידיהם ושבתקופותיהם לא רק שמספר התאונות ומספר ההרוגים לא ירד, אלא אף עלה? אמנם, הם לא זכו לקיים מסיבות עיתונאים כאלה, כיוון ש"הישגיהם" לא היו ראויים לציון, אולם הייתי מצפה כי מישהו יקרא אותם לסדר, שהם יודחו מתפקידם עקב כישלונם, שהמפכ"ל יכנס מסיבת עיתונאים, בה יכריז כי מפקד אגף התנועה מסיים את תפקידו לאחר שבתקופת כהונתו עלה מספר התאונות. זה כמובן לא קרה וכנראה שלצערנו גם לא יקרה. דרך אגב, אם למפכ"ל קשה לעשות זאת, כי הוא גדל עם אנשים אלה, היושבים סביב שולחן סגל הפיקוד הבכיר של משטרת ישראל, לשר לביטחון הפנים, הממונה על המשטרה, קל יותר. אך, אין זה רק עניין של קלות או קושי, אלא גם חובה של השר להעביר מכהונתו קצין שנכשל בתפקידו. אולם, לדרגת אומץ זו עדיין לא הגיעו גם השרים הממונים על המשטרה.

המשמעות האמיתית של הידיעה המשמחת היא שבמשך 23 שנים, בהן לא הצליחו במשטרת ישראל להפחית את התאונות ואת ההרוגים בהן (אם כי, היו שנים עם ירידות קלות במספרים איומים אלו) כיהנו בתפקיד מפקד אגף התנועה קצינים כושלים, שבתקופות כהונותיהם עלו או לא פחתו מספר ההרוגים, אך למרות זאת הם לא נענשו, ואולי אף קודמו לתפקידים אחרים במשטרת ישראל וגם מחוצה לה. לו היו הדברים כך רק באגף התנועה – דייני. אך המשטרה נוהגת באופן דומה בכל שאר יחידותיה. רק ועדת חקירה חיצונית מסוגלת להעביר קצינים מתפקידיהם או לגרום לפיקוד המשטרה לפטרם. לעומדים בראש המשטרה – השרים לביטחון הפנים ולמפכ"לים לדורותיהם – חסר אומץ לעשות זאת (אני יודע שכך גם מתנהלת כל המדינה, אך ענייננו הנוכחי הוא במשטרת ישראל, מה גם שכשוטר וקצין ששירת במשטרה כמעט 30 שנה, חשובה לי משטרת ישראל. אני בטוח שהיא חשובה גם לשאר תושבי המדינה, ובעיקר לאלה הנזקקים לשירותיה).

לו פרשו בשקט למקומותיהם כל אותם קצינים שלא השאירו אחריהם כל שובל של הצלחה, ולו אמרו תודה על שלא הועברו מתפקידיהם בעקבות שירותם המוצלח ובאותה הזדמנות גם סתמו את פיהם, דייני. אולם, לא זו בלבד שלא ננקטו כלפיהם כל צעדים, הם מעזים, אחרי פרישתם, לבקר את את הדרגים הפוליטיים המאשרים את תקציביה, את העומס על בתי המשפט, את השופטים הרחמנים ואת מי לא, אך את קלסתרם שלהם עצמם – אין הם רואים. בתוך כך, הם אפילו מוסרים לעיתונאים נתונים כוזבים, והאחרונים מפרסמים אותם ללא בדיקה. הנה, ראיון שערך עיתונאי לפני מספר ימים עם ראש אגף החקירות ומפקד מחוז תל אביב לשעבר במשטרה. הוא אכן שולח אש וגופרית לכל עבר, אך את הדבשת של עצמו הוא לא רואה. אני מנסה להיזכר באיזו חקירה מוצלחת של איש ציבור בכיר שהגיעה למיצויה ולכתב אישום, שלא לדבר על הרשעה, בתקופתו כראש אגף החקירות, ואיני מצליח (ואם הייתה חקירה כזו, שנוהלה ביאחב"ל, ההישג כולו רשום על שם ניצב משה מזרחי, ולמרות ראש אגף החקירות). אני כן מצליח לזכור את "הפיגוע הפלילי" (כפי שכינה את האירוע המפכ"ל דאז, שאף הוא הצטיין יותר בפרשנויות מאשר במעשים), שהתרחש בעת שכיהן כמפקד מחוז תל אביב, בו נהרגו 3 אזרחים תמימים מפצצה שכוונה לארכי פושע, שאחריו רצה משטרת תל אביב במשך שנים רבות, לרבות בתקופתו של אותו מפקד, כמובן ללא הצלחה, עד שבאו האמריקנים וסייעו לנו גם בכך.

לטענתו של אותו ניצב בגימלאות, אחד הגורמים לחוסר יכולתה של המשטרה להתמודד עם משימותיה הוא מספר השוטרים, או כדבריו "רק שיגידו מנין לקחת משאבים במדינה שבה יש 2.2 שוטרים לכל 1,000 נפש". כה אמר ניצב לשעבר במשטרת ישראל! כדי שלא תטענו שאני מייפה את הנתונים, הבה ונפנה לנתוני המשרד לביטחון הפנים עצמו. על פי נתונים אלו, היחס בשנת 2001 היה 2.83 שוטרים לכל 1000 תושבים, אך ללא שוטרי משמר הגבול (המונה אלפי שוטרים). בשנת 2004 היה שיעורם 3.5 שוטרים לכל 1000 תושבים (הפעם עם שוטרי מג"ב). גם הטענה כי יחס שוטרים – אזרחים בישראל נמוך מהיחס המקובל במדינות אחרות, אינה עומדת במבחן המציאות, שכן במדינות רבות יש פחות שוטרים לכל אלף תושבים מאשר בישראל. כך על פי נתוני המשרד לביטחון הפנים, שאין לחשוד בו שהוא מבקש את רעת המשטרה.

אך אילו הפסיק השר לביטחון הפנים את כהונותיהם של מפקדים כושלים במשטרה – מי היה נשאר בה? ובכן, בנושא זה אני דווקא אופטימי. כל אותם שוטרים וקצינים העושים את מלאכתם נאמנה, אך לא מתקדמים, אם מפני שהם אינם החברים של האנשים הנכונים, שאינם שייכים לקליקות הנכונות אם מפני שהם דבקים במשימותיהם ולא מרפים, אם מפני שהם מפנים אצבע אל עבר קצינים מושחתים ושמים נפשם בכפם בהעידם על כך קבל ועדת חקירה כשעם שלם מביט בם ורואה, מהווים עתודה טובה, מקצועית ומתאימה לקידום לתפקידי פיקוד גבוהים במשטרה.

ולסיום – מספר שאלות תם – האם יכנסו שר התחבורה ומפקד אגף התנועה במשטרה מסיבת עיתונאים חגיגית ורבת משתתפים כזו גם בסיום שנת 2006, אם חס וחלילה, יעלו בשנה זו מספרי תאונות הדרכים ומספר ההרוגים בכבישים ויודיעו שהם נכשלו ויתפטרו מתפקידיהם (אני, כמובן, לא מצפה מהם לבצע חרקירי בשידור ישיר) ? האם במסיבת עיתונאים כזו, יביא עימו מפקד אגף התנועה במשטרה כל כך הרבה קצינים נוספים, שיקשטו את הרקע עבורו? האם, במקרה כזה, יפטרו השר לביטחון הפנים והמפכ"ל את מפקד אגף התנועה או לפחות יעבירו אותו מכהונתו? נדמה לי, שאתם יודעים היטב את התשובה.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • אלכס ק.  ביום 3 בינואר 2006 בשעה 0:08

    אחת השאלות שצריכה להישאל היא האם הירידה במספר ההרוגים זמנית –
    א. האם אכן הקרדיט צריך להיזקף לרגל כל אותם "מבצעי אכיפה" שמבצעת משטרת התנועה ?
    ב. האם מבצעים אלו מחנכים את ציבור הנהגים כיום לעתיד לבוא או רק מפחידים אותם ?
    ג. האם חל שיפור ברמת הכבישים ? באמצעי המיגון במכוניות ?

    כמובן שהפתרון בשנים עברו כאשר חלה עלייה מתמדת במספר ההרוגים לא דרש את פיטורם המיידי של בכירי אגף התנועה מהסיבה הפשוטה שהם עדיין "למדו את התפקיד", "פיתחו פרוייקטים חדשים" ולבסוף הועברו למקום אחר בתום הקדנציה הקצרה והלא פורייה.

  • ד. מיקולוסקי  ביום 3 בינואר 2006 בשעה 14:57

    כשזה מגיע ללאומי – הפרקליטות מאבדת שיניה

    בוזגלו, שים לב: אם הסתבכת – עדיף שיהיו באמתחתך כמה מיליונים מיותרים כדי שתוכל באמצעותם לסגור תיק פלילי בשקט. באילו נסיבות כן מורים על פתיחת חקירה? נכון, שכחנו: גנבי רכב, פורצים, כייסים ועוד אנשים שאינם חנוטים בחליפות

    08:09 | 03.1.2006 עמית בן-ארויה

    כפי שקורה לכולנו מפעם לפעם, יום אחד התעוררו גם בני הזוג טרוים והחליטו שהם רוצים לחסוך בהוצאות. עיון בתדפיס חשבון הבנק שלהם העלה ממצא שנראה לא שייך: עמלה המכונה לאומיפון על סך 6.7 שקל בחודש. בני הזוג, לקוחות ותיקים של בנק לאומי, רגזו. הם מעולם לא ביקשו שירות טלפוני בתשלום. מכאן קצרה היתה הדרך להגשתה של תביעה ייצוגית. זו נדחתה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, כי הגב' טרוים לא הציגה מספיק נתונים על אנשים אחרים שנפגעו מהעמלה הקטנה והמרגיזה.

    מי שדווקא הרים את הכפפה הוא המפקח על הבנקים, יואב להמן. הוא רקח עסקה עם בנק לאומי: הפרשה של 56 מיליון שקל לטובת הלקוחות. הבנק התעקש על כך שהוא עושה כן רק משיקולי תועלת ולא הודה בכל טעות מצדו.

    בבנק ישראל הרגישו – למרבה הצער רק לאחר שמשפחת טרוים הרגישה – שמשהו פה מסריח. לפיכך, העבירו את החומר הנפיץ לבדיקת המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, וזאת כדי לבדוק אם יש לנהל חקירה פלילית נגד בנק לאומי. דובר על עבירות אפשריות כגון קבלת דבר במרמה ואולי גם גניבה בידי מורשה.

    ושימו לב לסחבת הביורוקרטית: התביעה הייצוגית של הזוג טרוים הוגשה באמצע 2001, מהפרקליטות נמסר שהתיק הועבר לעיונם בספטמבר 2004 ואילו רק ביוני 2005 הוחלט שם לסגור את התיק ("לאחר דיונים לא מעטים", הדגישו אנשי הפרקליטות). "לאחר בדיקה סברה הפרקליטות כי יש לראות בחומרה את דפוס המעשים", נאמר בתגובת הפרקליטות לעיתונים. ואם אתם סבורים שהמעשים חמורים אז מדוע שלא תגישו כתב אישום, אנו מקשים. "כבר עבר הרבה זמן", השיבו השבוע במשרד המשפטים. ובכלל, הוסיפו, עד שהתיק ייחקר ויתברר בבית המשפט יעבור עוד הרבה זמן. המעשים התרחשו ב-93'-94' ו-97'-2001, הבהירו, והריחוק בזמן יקשה מאוד על החקירה.

    שמעתם? הפנמתם? בוזגלו, שים לב: אם הסתבכת עדיף שיהיו באמתחתך כמה מיליונים מיותרים כדי שתוכל באמצעותם לסגור תיק פלילי בשקט (הפרקליטות לא פירסמה הודעה מסודרת על סגירת התיק אלא רק הגיבה לפניית כלי התקשורת). "בנסיבות המקרה לא מצאה הפרקליטות הצדקה להורות על פתיחה בחקירה פלילית", סיכמו במשרד המשפטים את הנושא.

    אם כך, צצה השאלה באילו נסיבות כן מורים על פתיחת חקירה. נכון, שכחנו: גנבי רכב, פורצים, כייסים ועוד אנשים שאינם חנוטים בחליפות. נגדם יש בדרך כלל ראיות ברורות לעין. טביעות אצבע, עדי ראייה וכדומה. כדי להעמידם לדין אין צורך לנבור בניירת אינסופית ולהתעמת מול בכירי בנק לאומי והמנכ"לית גליה מאור בראשם.

    בפרקליטות חזרו והבהירו, שכדי להוכיח את דפוס הפעולה של לאומי היה צורך לעבור סניף סניף ולחקור כל בכיר ובכיר. "אלוהים יודע כמה שנים החקירה היתה לוקחת", נאנח בכיר בפרקליטות. אגב, במחלקה הכלכלית של משרד המשפטים בחנו כבר ב-2001 תיק דומה ללאומיפון והחליטו "מסיבות שונות", להגדרתם, לסגור אותו. בכל מקרה, מבטיחים בפרקליטות, העברנו מכתב לבנק ישראל – שהעביר את המסר לבנק לאומי – הישנות המקרה בעתיד עשויה להביא לחקירה. יופי נחמה.

  • מאיר גלבוע  ביום 3 בינואר 2006 בשעה 21:01

    מר מיקולוסקי היקר
    אשמח מאד לכל תגובה עניינית, כלומר קשורה לכתבות שלי.
    תגובות כאלה – מקומן באותו עיתון בו פורסמה הכתבה.
    תודה, מאיר

  • אא  ביום 8 בדצמבר 2006 בשעה 9:11

    מה אתה עכשיו מקשקש קישקושים , את יודע בעצמך שהדג מסריח מהראש , והכל מושחת אם זה אגף התנועה , אגף חקירות. אגףמודעין , כל המשטרה מושחתת מהיסוד יותר נכון כל המדינה , אז מספיק אם המנטרות שלך והגיע הזמן שתגיד את האמת !!!

%d בלוגרים אהבו את זה: