למה מתכוון מפכ"ל המשטרה כשהוא אומר שהפשיעה ירדה?

המפכ"ל היה הפעם זהיר מאד וטוב שכך. הוא לא לקח לעצמו ולמשטרה את הקרדיט המלא להורדת הפשיעה בשנת 2005. הוא נזהר מלייחס את התוצאה היפה הזו לפעילות המשטרה בשנה הראשונה המלאה לכהונתו. אך לא יכלו להתאפק עד הסוף, ובאחד העיתונים נכתב ש"במשטרה הציגו אתמול בסיפוק רב נתונים שלפיהם בשנת 2005 דווחו למשטרה כ – 493 אלף אירועים פליליים, ירידה של 5.2% לעומת 2004", וכך גם באתר המשטרה עצמו.

בבואנו לבחון מה באמת קרה שם ומה מסתתר מאחורי הסטטיסטיקה הזו, אנו נתקלים בבעיה, שהמשטרה יכולה הייתה לפתור, אך אולי לא רצתה. לא מצאתי במצגת של המשטרה, שהוצגה על ידי המפכ"ל לעיתונאים, פילוח פנימי של העבירות, אלא לפי סוגים ראשיים. כך, לדוגמא אין פילוח פנימי בין העבירות החמורות לקלות, מתוך סך כל העבירות – כחצי מיליון. בשנים שעברו, גם שהוצגה ירידה בסך כל העבירות, מתוך למידת הפילוח הפנימי נמצא שאכן הייתה ירידה גדולה במספר העבירות הקלות, אך עליה במספר העבירות החמורות. אולם בסיכום כולל הייתה ירידה.

ירידה במספר הכולל של העבירות אך עליה בעבירות החמורות
האם זה מה שקרה גם בשנת 2005? כנראה שכן. ואכן בעבירות רכוש, שם סיפקה המשטרה את הפילוח הפנימי, רואים שהגם שהמשטרה דיווחה על ירידה כללית בעבירות הרכוש בשנת 2005, הירידה הייתה רק בעבירות הקלות, בעוד בעבירות החמורות חלה עליה אף כי קלה. ההבחנה היא בין עבירות, שבהן נפתח תיק פלילי מיד עם הגשת התלונה או מיד כאשר נודע למשטרה על ביצוע העבירה, ובין מקרים, הקרויים בעגה המשטרתית "אי תביעה" (או בקיצור א"ת). ואכן, מבין עבירות הרכוש הייתה ירידה של כחמישים אחוז בעבירות הקלות (א"ת), אולם עליה, אם כי לא גדולה, בעבירות החמורות.

ומה קורה בפשיעה החמורה?
בהעדר נתונים אודות הפילוח הפנימי של הפשיעה החמורה, נחזור לשנה קודמת. בקטגוריה של "פשיעה חמורה" נכללים שני סוגים של עבירות: עבירות חמורות, כגון רצח, ניסיון לרצח, שוד, סחיטה, הצתה ועוד, ועבירות של "פשיעה חמורה", על פי הגדרת המשטרה, אך הן פחות חמורות מהקודמות, כגון: הימורים, חבלות, תקיפות, סחר בנשים ועוד. הגם שהמשטרה דיווחה על ירידה קלה בפשיעה החמורה בשנת 2004, לעומת 2003, הפילוח הפנימי מראה שבעבירות החמורות הייתה עליה. כאמור, המשטרה לא סיפקה נתונים אלו לשנת 2005. עם זאת, פורסם בתקשורת כי בעבירות שוד הייתה עליה גם ב – 2005. האם זו התמונה בכל העבירות, הנכללות בקטגוריה של פשיעה חמורה? לא נותר לנו אלא לנחש, עד שהמשטרה תואיל ותפרסם נתונים אלו.

האם אנו מוגנים בתוך בתינו? או מדוע אין המשטרה מבחינה במגמות הפשיעה מבעוד מועד?
נמשיך את הניתוח הפנימי של עבירות הרכוש, שהמשטרה טענה כי הייתה ירידה בעבירות אלו בשנה הקודמת. ובכן, הייתה ירידה בהתפרצויות לבתי עסק, לעומת עליה בהתפרצויות לדירות ולבתים פרטיים. נתונים אלו מצביעים על מה שקוראים הקרימינולוגים "התקת הפשיעה". מאחר שבעלי העסקים משקיעים יותר במיגון משופר, הפורצים נמנעים מלהתמודד עם אמצעי המיגון המשופרים (שעולים לכל בעל עסק אלפי שקלים בשנה, אם לא יותר מכך), ועוברים לבצע התפרצויות לבתים. המשמעות היא פגיעה חמורה בביטחון של האזרח במבצרו. מי שמעיין בנתוני הפשיעה לאורך זמן, רואה, לא להפתעתו, כי זו היא מגמה שנמשכת כבר מספר שנים, למען האמת יותר מחמש שנים, אך משום מה המשטרה לא זיהתה מגמה זו (נכון, זה קשה, הנתונים מצווים באגף התכנון במחלקת הסטטיסטיקה, ואילו אלו שצריכים להיאבק בפשיעה נמצאים באגפים אחרים), ולא השקיעה משאבים מתאימים במאבק בהתפרצויות לדירות. לצערי, אין זה המקרה היחיד. גם במקרה של גניבות ברזל, המשטרה התעוררה מאוחר מידי ואולי גם מעט מידי, למרות שהכתובת הייתה על הקיר לפני מספר שנים, ובוודאי כבר בשנת 2004. לפי נתונים שהתפרסמו בעיתונות – מתוך 800 תיקים שנפתחו בשנת 2005, רק ב – 29 הוגשו כתבי אישום, פחות מ – 4%.

היכן היוזמה?
ניתוח חלק מתופעות הפשיעה וחלק מהעבירות מצביע כי המשטרה איבדה את היוזמה במאבק בפשיעה. לעתים היא פועלת, לעתים היא מגיבה, אך לרוב התגובה מאוחרת, כפי שראינו בתחום גניבות הברזל.
יש תופעות פשיעה ועבריינות, שבהן העליה בהיקפן היא פונקציה ישירה של פעילות משטרתית יזומה. העליה בפשיעה בתחומים אלו אינה מצביעה על כך שיש יותר עבירות, אלא שבעקבות מודיעין וחקירה נתגלו יותר עבירות כאלה. הסיבה היא פשוטה – בעבירות אלו אין מתלונן ואין מי שיביא את הידיעה על התרחשותן למשטרה. בעגה המשטרתית הן קרויות "עבירות חשיפה", קרי עבירות שחשיפתן מוטלת על המשטרה לבדה, ואין לצפות שיתגלו בעקבות תלונות או חקירות שגרתיות. בהעדר יוזמה – תתקבל תמונה של ירידה בפשיעה באותם תחומים.
והנה בחלק מתופעות הפשיעה של עבירת החשיפה יש ירידות מדאיגות. יש ירידה בעבריינות הנוער, יש ירידה בעבירות סמים, יש ירידה בעבירות סמים של בני נוער, יש ירידה ביוזמה המשטרתית ויש עליה בנרפות המשטרתית.
נכון, יש עליה בתיקים שנפתחו לבני נוער בגין נשיאת סכין. אך זו עבירה קלה לגילוי, ולא צריך חכמה גדולה, אין צורך בפעילות בילוש מתוחכמת, אלא פשוט צריך לערוך יותר חיפושים בכליהם של קטינים. אין אני ממעיט בחשיבות הפעילות לתפיסת נושאי סכינים, אך אין זו כל התמונה. אם, לפי נתוני המשטרה עצמה, חלה ירידה בעבריינות הנוער, למרות העליה הגדולה (בכחמישים אחוז) בעבירות של נשיאת סכין, הרי בשאר העבירות של בני נוער חלה ירידה גדולה יותר, כלומר המשטרה חשפה פחות עבירות של נערים ונערות. המסקנה הבלתי נמעת היא שהמשטרה השקיעה פחות משאבים, פחות יוזמה ופחות מחשבה מקורית בתחום עבריינות הנוער.
אמנם, המשטרה לא סיפקה לנו נתונים על עבירות חשיפה אחרות, אך מתוך הנתונים לשנים קודמות, מצאנו כי ב – 2004 הייתה ירידה גדולה בעבירות הימורים. גם עבירות ההימורים הן עבירות חשיפה. לולא פשיטות של משטרה על בתי הימורים ובתי קזינו, לא ייפתחו כלל תיקים בעבירה זו. גם כאן, מעניין מה קרה בשנת 2005, וזאת נדע כאשר המשטרה תואיל לפרסם את הנתונים המדוייקים.

למה הם מתכוונים כשהם אומרים ששיעור הגילויים הוא כמעט 37%?
הירידה בשיעור העבירות שהמשטרה גילתה בשנת 2005 הייתה קטנה – כאחוז אחד בלבד. ניתן להבין זאת, על רקע הקצאת המשאבים האדירה להתנתקות, כולל, כמובן, לאימונים לקראת המבצע עצמו, בעיות ביטחון פנים, והעסקת חוקרים, בלשים ואנשי מודיעין במשימות לא להם. עם זאת, אין להתייחס לכך בסלחנות, כי לא זו כל התמונה, וגם המשטרה עצמה אחראית להישג הנמוך הזה.
אך הגיע הזמן לגלות סוד גלוי למדי. כשהמשטרה טוענת שגילתה קצת יותר משליש מהעבירות, היא אומרת שהיא חושבת שהיא יודעת מי ביצע את העבירות הללו. היא אומרת שהיא לא ממש בטוחה שהיא גילתה ועצרה את העבריינים האמיתיים. כשהמשטרה אומרת שיותר משליש מהעבירות נתגלו על ידה, היא מתכוונת להגיד לכם, שרק בחלק לא גדול מתוך שליש זה יש ראיות מספיקות להעמדת העבריינים לדין, וכי לגבי חלק לא קטן מאותו שליש – יש לפחות ספק סביר באשר לאחריותם הפלילית. אין ספק שלו פרסמה המשטרה נתונים בכמה תיקים הוגשו כתבי אישום, היינו מוצאים ששיעור זה נמוך במידה משמעותית משליש. מדוע?
המשטרה סופרת כתיקים גלויים גם תיקים פליליים, שלאחר חקירה, נסגרו מחוסר ראיות מספיקות להגשת כתב אישום, גם תיקים שלאחר חקירה נסגרו מחוסר עניין לציבור, וגם תלונות שנסגרו, בדרך כלל מעילה של חוסר עניין לציבור, מיד אחרי הגשת התלונה, מבלי שכלל נפתחו תיקים פליליים ומבלי שבוצעה ולו פעולת חקירה אחת. אז בואו ונשאל את המשטרה – בכמה מתוך כחצי מליון תיקים – הגשתם, אתם והפרקליטות, כתבי אישום? מדד זה ישקף יותר טוב את העשיה המשטרתית, לפחות בתחום החקירות והמודיעין.

 

כמו בבדיחה על הילד שחטף סטירה מאביו, לאחר שראה שבזמרה ציונו מצוין, אך בכל שאר המקצועות ציוניו היו שליליים, גם אני, במקום המשטרה, לא הייתי מנסה לשיר במקרה של נתונים כאלה.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • עזי  ביום 19 בינואר 2006 בשעה 14:06

    כל הכבוד לניתוח ולמסקנות, מאיר!

  • חנן כהן  ביום 19 בינואר 2006 בשעה 14:41

    ראיתי בחדשות את מסיבת העיתונאים שבה הוצגו הסטטיסטיקות.

    העיתונאים שאלו שאלות קשות והמפכ"ל לא ממש ידע לענות.או לא רצה לענות. כשנגמרה מסיבת העיתונאים, ראו אותו אומר לעצמו "זה היה יותר קשה מ (לא זוכר מה זה היה אבל משהו שאנחנו חושבים עליו כקשה יותר ממסיבת עיתונאים)"

    אם הוא אדם ישר, הוא כנראה יודע בעצמו שהוא מורח, אבל לא נעים לו מזה.

%d בלוגרים אהבו את זה: