עד עתה שמענו על הון ושלטון. הגיע הזמן לדון בשלטון ההון

לא הצלחתי לייבש את דמעותי, כשקראתי את המודעה, שעלתה קרוב לוודאי עשרות אלפי שקלים, של אביבה וסמי עופר, על ביטול התרומה למוזיאון תל אביב. לו, היו מבטלים את התרומה למוזיאון, ואת הכסף ששילמו עבור המודעות בכל העיתונים היו תורמים לנזקקים – דייני. אך, גם מכבסת המלים שבמודעה אינה מצליחה להסתיר את האמת – הם לא באמת רצו לתרום, הם רצו להנציח את שמם בזול ככל האפשר, ומוזיאון תל אביב היה הפראייר התורן.

לא סמי עופר התנה את התרומה בקריאת המוזיאון על שמו. זו הייתה, בסך הכל הצעת המוזיאון, כפי שהמיליארדר כותב במודעה שפרסם: "הסכמת המוזיאון להוסיף לשמו 'מוזיאון תל אביב לאומנות' את המלים 'על שם סמי ואביבה עופר'". לו זה היה נכון, והמניע היחיד לתרומה היה התרומה עצמה ו"הכוונה הטהורה לקדם את האמנות הישראלית" (כפי שנכתב במודעה), מה הפריע להם לתרום ולוותר על קריאת המוזיאון על שמם?

סמי עופר ואחיו יולי עופר מוכרים כתורמים נדיבים למטרות חשובות שונות, ולא ניתן לקחת מהם זאת. ועינינו אינן צרות בהונם. לא שלא היה לי מה לעשות בפרומיל אחד מההון האישי שלהם(על פי העיתונות הונם נאמד בכ – 1.6 מיליארד דולר, ולכן פרומיל שווה כשבעה מיליון שקלים חדשים), אך איני שואף לכך, ואסתפק במה שיש לי. וכמובן, כאשר מזכירים את אומדן ההון האישי, יש לזכור שאין הוא כולל את ערכן של כל החברות שבבעלותם, שרווחיה של אחת מהן בלבד, החברה לישראל, בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2005 הגיע ל – 1.37 מיליארד שקלים חדשים.

עינינו אף אינן צרות בכך שההוצאה האמיתית מכיסו של סמי עופר אינו באמת 20 מיליון דולר, שכן על תרומות כאלה מקבל התורם ניכוי ממסים שהוא משלם. וגם צריך לזכור ששיעור המסים, שמשלמות החברות בבעלות עופר, נמוך ממה שאנו השכירים משלמים, שכן תקרת מס החברות נמוכה במידה משמעותית מתקרות המס של שכירים, וזאת גם אם הם אינם נעזרים בתכנוני מס (לגיטמיים) המאפשרים להם להפחית עוד יותר את שיעור המס שהחברות משלמות.

גם אין עינינו צרות ב"מתנה" שהאחים עופר היו אמורים לקבל מהמדינה בסכום זעיר של 130 מיליון שקל, ורק עירנותה של התנועה למען איכות השלטון ועתירה שלה לבג"ץ מנעה זאת.

אך, הביקורת, שספג סמי עופר במקרה של הנכונות שלו לתרום למוזיאון תל אביב, ניתכה עליהם בצדק רב. למיטב הבנתי משמעות המושג תרומה היא – מתנה שאין בצידה החזרת טובת הנאה כלשהי. לכן, סמי ואביבה עופר חפצו לקנות מוזיאון שישא את שמם, וכמו שאנשי עסקים טובים עושים בדרך כלל, זו הייתה אמורה להיות קניית מציאה בזיל הזול. בתרומה שתכסה בניית אגף אחד בלבד או אף חלק מאגף אחד, הם רצו שכל המוזיאון ייקרא על שמם.
אין ספק, שסמי עופר התנה את התרומה בתמורה – קריאת המוזיאון על שמו. שאם לא כן – היה תורם את כל הסכום העצום של 20 מיליון דולר, גם ללא קריאת המוזיאון על שמו. אך במכבסת המלים, שהוא משתמש במודעה שפרסם בעיתונים, הוא לא אומר את כל האמת. בסך הכל המוזיאון הסכים לעסקה זו, ולו עצמו אין יד בכך, הוא בקושי ידע על כך.
אנשי העסקים מנקים את מצפונם בתרומות שונות. זה יפה, אפילו יפה מאד. אך אתם, אנשי עסקים ותורמים יקרים, אל תבקשו דבר תמורת התרומה, מלבד תודה. הרי בחלק מהעסקים התורמים תרומות נדיבות פחות או יותר למטרות נעלות וחשובות מעסיקים עובדים בתנאי עבדות ללא קביעות ותנאים סוציאליים, בשכר מינימום, דרך קבלני כוח אדם למיניהם, שעושקים את העובדים. כמוזכר קודם, התורמים למיניהם אינם מזכירים את סכום התרומה "נטו", כלומר לאחר שמתוך המסים שהם משלמים, ינוכו סכומים נכבדים בגין התרומה. וגם בכך יש אלמנט של הונאת הציבור.

האם ההשפעה הרבה שיש לכם – אנשי עסקים יקרים – על המדיניות הכלכלית והחברתית של כל הממשלות אינה מספיקה לכם? האם מעכשיו תרצו לשלוט גם במה שמוצג לנו במוזיאונים? ואולי תרצו לתרום לתיאטרונים, המצויים תמיד בקשיים, ולהחליט מה יהיה הרפטואר שלהם?

עשו לנו טובה – לא מדובשכם ולא מעוקצכם. שלמו את מלוא המסים, כפי שאנו משלמים, ואז המדינה לא תזדקק לתרומותיכם. סכומי המסים שאתם לא משלמים (ואיני טוען שבדרך של העלמות, אלא בגין ההטבות שמעניקה לכם המדינה) יהיו גבוהים הרבה יותר מכל התרומות שלכם.

למצער, תוכלו תמיד לתרום את הסכום של עשרות אלפי שקלים חדשים, במקום לפרסם מודעות יקרות בכל העיתונים. לו עשיתם זאת – דיינו.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.
%d בלוגרים אהבו את זה: