הבנקים ממשיכים להרוויח והכלב אפילו לא נובח

מה קרה לרווחי הבנקים מאז פירסמה רשות ההגבלים העסקיים את הקביעה כי בין הבנקים מועבר מידע אודות העמלות הנגבות מאיתנו? לכאורה, די היה בקביעה זו כדי להניא את הבנקים מלהמשיך ולהעלות את העמלות במקביל ובשיעורים מאד מאד דומים. אולם, הבנקים מנצלים את חולשת הרשות, הנמנעת כמעט לחלוטין מהגשת תביעות פליליות, וממשיכים להרוויח על חשבוננו.

לאחר חקירה שנמשכה תקופה ארוכה והתלבטויות שנמשכו תקופה ארוכה יותר, החליטה הממונה על הגבלים עסקיים, לפני קצת יותר משנה, לא להגיש נגד הבנקים ומנהליהם כתבי אישום בגין הסדר כובל ביניהם (קרטל) בעניין תיאום גובה העמלות, הנגבות מבעלי החשבון. רונית קן, מנהלת הרשות הסתפקה בהצהרה ("קביעה" בלשון חוק ההגבלים העסקיים) כי העברות המידע בין הבנקים הגדולים בישראל הם למעשה הסדר כובל. היו תמימים שסברו שדי בכך כדי להפסיק את הקרטל ולהניע תחרות בין הבנקים בתחום עמלות ניהול החשבון של משקי הבית (בעברית קלה – כולנו, מלבד בעלי העסקים ובעלי ההון הגדולים). והיו כאלה שניצלו את תמימות תושבי המדינה, בהצגת מצג שווא שכביכול הם נאבקים בקרטל הבנקים ובעמלות הגבוהות שהם גובים.

בערך באותה תקופה, החליט בנק ישראל לעשות רפורמה בעמלות הבנקים  ולאלץ את הבנקים להפחית את גובהן. בנק ישראל אף פרסם שהרפורמה שיזם הפחיתה את כמות הכסף שנכנס לקופות הבנק בגין גביית עמלות.

אך לא "הקביעה" של הממונה על הגבלים עסקיים ולא "הרפורמה" של בנק ישראל הצליחו להביא להפחתת התשלומים המיותרים של הציבור לבנקים בגין עמלות. כמו על פי החוק שדבר לא אובד בעולמנו, הכנסות הבנקים מעמלות רק גדלו וגדלו, והכיסים, הריקים בלאו הכי של הציבור, הלכו והתרוקנו.

אם סבורים המפקח על הבנקים בבנק ישראל והממונה על הגבלים עסקיים שהם לא טעו, שיעלו ויסבירו איך הכנסות הבנקים מעמלות עלו, במידה מאד משמעותית, בדיוק אחרי שהם פעלו, לדבריהם, להפחתתן. בשנת 2009 גדלו הכנסות חמשת הבנקים הגדולים מעמלות ועמדו על יותר מ – 13 מיליארד שקלים (שלושה עשר מיליארד שקלים חדשים. כל אחד מתושבי המדינה, גם התינוקות שאין להם חשבונות בנק, שילם כמעט 2,000 שקלים בשנה לבנקים כעמלות). בשלושת החודשים הראשונים של שנת 2010 עלו ההכנסות מעמלות פעם נוספת בכמעט 6% לעומת הרבעון הראשון של 2008. ההכנסות של חמשת הבנקים הגדולים מעמלות בשלושה חודשים אלו בלבד היו כמעט 3.5 מיליארד שקלים.

רשות ההגבלים העסקיים נכנעה ללחצים עצומים של הבנקים ושל אלו שתומכים ומסייעים להם בזרועות השלטון השונות, בפרסמה את קביעה בלבד כי מדובר בהחלפת מידע העולה כדי הסדר כובל. למעשה, אין לקביעה זו כל היבט מעשי, ועם הצהרה תיאורטית אנו לא יכולים ללכת למכולת. הבנקים שמחו יותר מכולם על כך, על אף שהגישו ערר על החלטת רשות ההגבלים העסקיים לבית המשפט.

אולם, אני לא יכול לומר שלאנשים ברשות ההגבלים העסקיים חסר חוש הומור. במוסף ממון של ידיעות אחרונות מ – 3.6.10, צוטטו דבריה של רונית קן, הממונה על הגבלים עסקיים, בכנס עורכי הדין באילת: “האכיפה הפלילית היא אחת מאבני היסוד שלנו". מרוב צחוק כאבה לי הבטן. זאת בנוסף לכאבים בכיס, שנגרמו כתוצאה מגביית העמלות על ידי הבנקים, תוך עצימת עיניים של השומרת מרשות ההגבלים. בחמש השנים האחרונות הגישה רשות ההגבלים העסקיים לא יותר מחמישה כתבי אישום. לזה קוראת רונית קן אבן יסוד. ייתכן, כי אכן האכיפה הפלילית מצויה ביסודות של הרשות, אך אלו מזמן כוסו באדמה ואין רואה את אבני היסוד הללו. לו לפחות הפעילה רשות ההגבלים העסקיים את סמכויותיה המינהליות והאזרחיות – דיינו. אך גם את הסמכויות הללו היא מפעילה במשורה. והכל תוך פגיעה באזרח הקטן ובכיסו ולתפארת בעלי ההון והממון במדינת ישראל.