על רצח רבין והבקשה לזיכוי מרגלית הר-שפי – מבט קצת אחר

ההתייחסות של חוגים נרחבים בציבור, בעיקר בקרב הציבור הדתי והימני, לרצח רבין והבקשה לזיכוי מרגלית הר שפי מייצגים את ההתבדלות של חוגים אלו מהציבור הכללי במדינה, את חוסר האמון בשלטון ואת הניסיון האקטיבי שלהם להשכיח את חלקם באירועים אלו. זהו הרקע לצמיחתן של תיאוריות הקונספירציה.

לא על הרצח הפוליטי הנורא, לא על ההסתה שקדמה לרצח ושאי אפשר להבין את הרצח ללא הכרת פרק ההסתה, לא על המחדל שבאי נקיטת סנקציות נגד המסיתים, לא על ההכאה לחטא של חוגים בימין ושל  חוגים דתיים מסוימים– שהיכו על החזות של כולם, בעיקר על חזות אנשי המרכז והשמאל, רק לא על חזותיהם הם – על כל אלה, שהם ידועים, ברורים וכתובים בתולדות ישראל, לא אכתוב היום. גם לא על ניסיונות ההשכחה הבלתי נלאים של הרצח ובעיקר של נסיבותיו וגורמיו.

מאז רצח רבין אנו עדים להצצת עשבים שוטים רבים בצורת תיאוריות קונספירציה, שרובן ככולן מנסות להסיט את הדיון מאחריות קבוצות ימין מסוימות לאירועים שקדמו לרצח, שהובילו את יגאל עמיר לרצוח את רבין. במסגרת זו, מצביעים על סדקים, כביכול, בראיות שהובילו להרשעתו (ויורשה לי לומר – החד משמעית) של יגאל עמיר בביצוע הרצח ועל מעורבות, כביכול, של השב"כ במעשה. אך, אין להתבלבל, הבסיס לטענות אלו אינו ברצון לזכות את עמיר, ואפילו לא את הר שפי, מליבה ובשרה של תנועת ההתנחלות בשטחי יהודה ושומרון. כל הטענות הללו מכוונות למטרה אחת בלבד – השכחת חלקם של אותם חוגים בהסתה, שהובילה, כאמור, לרצח.

אך, תיאוריות קונספירציה אינן נולדות יש מאין. תיאוריות כאלה הן פרי בלבול ומבוכה חברתיים. כאשר עם מפסיק להאמין באמת בסיסית, הקשורה לקיומו של העם, במקרה זה בציונות החילונית, שהקימה את מדינת ישראל, הוא מפסיק להאמין בכל דבר אחר. בעיקר נשחק האמון של הציבור בשלטון ובבכיריו. בנוסף מתפתחת גם חוסר הסכמה על התהליכים למציאת אמת בסיסית זו. בהעדר הסכמה כזו (שנקראת בהקשר אחר גם צדק תהליכי), ההחלטות עצמן נדחות.

במחקרים רבים, נמצא שכאשר תהליכים נתפסו כצודקים על ידי אנשים וקבוצות שונות, גם ההחלטות, שהתקבלו בעקבות תהליכים אלו, נתפסו כצודקות, אף אם היו בניגוד לאינטרס האישי של אותם אנשים ואותן קבוצות. אצלנו אין הסכמה אפילו לא על צדקתם של הליכים משפטיים. היום כל קבוצה מוצאת לה את דייניה ואת הפרוצדורות שלה למציאת האמת (להזכיר, למשל, את "פורום תקנה" והוא אינו היחיד), אף שההבטחה היחידה של פרוצדורות אלו היא אישוש עמדתם על בני הקבוצה ותו לא. באמת הם אינם מעוניינים.

זה הרקע לפריחתן של תיאוריות קונספירציה ולאמונות תפלות. בני העם, הלכודים בין פונדמנטליסטים מצד אחד, לבין ניהיליסטים ורלטיויסטים קיצוניים מצד שני, מוצאים עצמם במבוכה. הם אף אינם יודעים כיצד לענות על השאלות המענות אותם.

המפיצים את תיאוריות הקונספירציה בעניין הרצח של יצחק רבין, מודעים היטב לקרקע הנוחה הקיימת היום במדינת ישראל, לירידה של אמון הציבור במוסדות השלטון השונים, הם אף מלבים חוסר אמון זה ועושים בו שימוש לרעה.

שינוי הכיוון אינו קל. אך מי שאמור להתחיל בו הם דווקא מי שקרוי מנהיגי העם (בסדר, הם לא בדיוק מנהיגי העם, אך לפחות עומדים בראש מוסדות השלטון). אולם, נראה שלפחות חלקם מעוניין בהמשך המבוכה ואולי אף בצמיחתה. לכל היותר, מנסים העומדים בראש, ולצערי גם גופים ציבוריים, היודעים את האמת, להיות "ממלכתיים". בשנים האחרונות זו מלת קוד לגנות את יגאל עמיר, אך לא להזכיר את ההסתה המרושעת של חוגים רחבים למדי בימין ובקרב דתיים (אם כי בהחלט לא כולם) לפגיעה ברבין, רק בגין מעשיו בתחום הפוליטי.

לכן, לא נותר לנו על מי לסמוך, אלא על עצמנו, ולהנחיל לכל הקרובים אלינו את האמת. ואלו שבעבר עסקו בהסתה – מצאו עיסוק חדש – ייצור תיאוריות קונספירציה, שאין ביניהן והאמת – כל קשר.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דודו אלהרר  ביום 19 באוקטובר 2010 בשעה 15:04

    תראה מאיר, מדוע שלא תתאבל לך בעצב אמיתי על רצח אדם "דגול"? מה אתה ושכמותך מטפחים בהבלויות שלכם מלבד שנאה נוספת? הרי המאמר הזה מסיג אותי עוד יותר אחורה. אין בינינו בלטה אחת של מכנה משותף שבו נוכל לשכנע האחד את השני. הכרתי את יצחק רבין. אהבתי אותו. הייתי בכיכר והזדעזעתי. אחר כך באה המשנה הסדורה של השמאל, כשהיא חוזרת לעייפה בכל מיני ואריאציות עד למילותך שאין בהן שום חידוש. בשנה השישית להירצחו נקעה נפשי מכל ערוגה שנקראה על שמו. מול התיעוב של השמאל הישראלי פיתחתי תיעוב שכנגד. אנחנו פחות או יותר שני מחנות עוינים. אתה אינך סובל אותי ואני אינני סובל אותך ושכמותך ממש לא פחות, ואתם מוחזקים בעיני אנשים צבועים ולא הגונים הראויים לדבר אחד בלבד – בוז! כולכם קשקשנים מזיקים מלאי רעל! נראה שאין מנוס ממלחמת אחים הגונה בינינו עם אלפי הרוגים בתוכנו ונהרות של דם ברחובות. לזה אתם מובילים עם השנאה שלכם הגוררת שנאה שכנגד. כן! כן! גם אני שונא אותך, את רבין וכל מה שהוא מסמל ואת קומץ המתנשאים הקרויים "שמאל" שעושים מכל הפסטיבל הזה – הסתה פרועה.

    • meirgilboa  ביום 20 באוקטובר 2010 בשעה 7:34

      דודו יקר
      לא אנסה לשכנע אותך, מפני שאתה מדבר במישור הרגשי ואני במישור ההגיוני, ושניהם מקבילים ולא ייפגשו. אך, פטור בלא כלום – אי אפשר. ברור לי שהדברים "רק יגבירו את שנאתך", כפי שאתה מעיד על עצמך, אך אולי, אולי, אולי תסתכל פעם על עצמך בראי ותראה את הדמות שמשתקפת ממנו.
      אבל וצער על מותו של אדם (מדוע המרכאות סביב ה"דגול"? הרי כבר בכך ניכרת הגישה השלילית שלך) הם עניין אישי, ואני יכול או לא לחוש צער על מותו של אדם, ואף אמפטיה לבני משפחתו. כך, לגבי יצחק רבין וכך לכל אדם שמוצא את מותו (משום מה מותו של רבין מצא אותו, ולא ההפך) בטרם עת. את כתיבתי הקדשתי לסיטואציה של רצח פוליטי ותיאוריות קונספירציה, ולא לאבל. ככזה – רצח פוליטי – צריך לזכור את הרצח של יצחק רבין.
      אני, לעומתך, איני שונא את "הימין" ואיני מכליל כמוך. כתבתי במפורש על חוגים בצד זה של המפה, ולא על כל מי שנמנה על מחנה הימין, יש בו גוונים רבים. תתפלא, אפילו את יגאל עמיר או את מרגלית הר שפי איני שונא. אני חושב שהם ביצעו עבירות, עמיר פשע חמור מאד, וטוב שנשפטו, וכל אחד קיבל עונש ההולם את מעשהו. גם אותך איני עוין והמשפט שאתה מייחס לי שכביכול איני סובל אותך – הוא רק השלכה של הרגשות שלך עלי ועל אחרים, כנראה ב"שמאל". איך אתה יכול לא לסבול מישהו שאינך מכירו. לכל היותר, תגיד שאינך סובל את דעותיו ואת עמדותיו. אך, אתה, כנראה כמו אלה המחזיקים בדעתך, מפתחים שנאה, כפי שכתבת בגילוי לב, ומשליכים אותה על האחר (במקרה זה השמאל, ואם הוא במיעוט, כפי שכתבת, אז הוא ממש אחר), והכל כדי לנקות את המצפון מרגשות אשמה קשים בגין ההסתה והרצח. זו השנאה שמובילה אותך (ונראה שאינך היחיד) למחשבות על מלחמת אחים (דרך אגב, מלחמה לעולם אינה הגונה).
      אבל, אם תפשפש בעברנו, מלחמת האחים במדינת ישראל כבר התחילה, גם אם על אש קטנה. אתה זוכר את אלטלנה – כיצד מנחם בגין היפר הסכם מפורש עם נציגי הממשלה של המדינה היהודית שאך זה קמה. בניגוד להסכם, החליט בגין להוריד את הנשק, שנשאה הספינה, לחוף ולמסרו לנציגי האצ"ל, במקום לצה"ל הצעיר? אתה זוכר הסתה של מנחם בגין להמונים לעלות על הכנסת? כדי להזכיר לך ולקוראים, הנה מספר ציטוטים מדבריו בהפגנה נגד הסכם השילומים ב – 1952: "זו תהיה מלחמה לחיים ולמוות"; "כאשר יריתם בנו בתותח, אז נתתי פקודה: לא! היום אתן את הפקודה: כן!"; "אם נגזר עלי למות ולא לראות את בני – טוב לי המוות מחרפה"; "אותנו לא תכניע, אין כוח בעולם שיכניע את חיילי האצ"ל"; "זו לא תהיה מלחמה קצרה ולא קרה. ייתכן ששוב נהיה רעבים ללחם, ייתכן שניפרד מעל משפחותינו, ייתכן שנעלה לגרדום. אין דבר". ועוד ועוד מעשים דומים הרשומים בדפי ההיסטוריה העצובה של המדינה, דברים שרצח רבין היה המשך, ישיר או עקיף, להם.

  • ערן  ביום 19 באוקטובר 2010 בשעה 15:16

    נקודה מעולה העלת בכתיבה שלך, לגבי הפתרון – יש לי ספקות.

    • meirgilboa  ביום 20 באוקטובר 2010 בשעה 17:44

      יש פתרונות רבים, ובוודאי שזה אינו הפתרון היחידי, אך צריך לנסות משהו.

  • יגאל ארבל  ביום 19 באוקטובר 2010 בשעה 19:05

    מאיר ידידי,

    בטח ידעת שבשונה מרוב מאמרך, בדבריך במאמר זה נכנסת לשדה מוקשים שאיננו בדיוק מסוג המכשולים שיש לך כלים טובים לחצות אותם בשלום.

    מהקשר המאולץ שניסית ליצור בין תיאוריות הקונספירציה לבין מצבה העגום של החברה הישראלית נודף, במידה רבה, ריח קונספירטיבי כשלעצמו.

    הבלבול החברתי, המבוכה, הניהיליזם והרלטיביזם לא צמחו כאשר העם הפסיק להאמין, ב"אמת בסיסית" כביכול, בדמותה של הציונות החילונית. הם התפתחו כאשר לנגד עיני העם, לאט לאט, ערכי הציונות החילונית התרסקו לנגד עיניו.

    הפונדמליזם הימני לא נולד יש מאין. הוא פשוט נבנה על חורבותיו על של הפונדמליזם של השמאל החילוני שאכן הקים את המדינה, שכנראה בלעדיו ספק אם הייתה קמה, אך הפך ללא רלוונטי ברבות הימים.

    תחילה התרסקו ערכי התפיסה הכלכלית, השיתופיות, הערבות ההדדית, המוסר והניקיון החברתי וערכי השוויון. נוכח האינדיוידואליות, העשייה לביתי, השחיתות, הפערים החברתיים והעדתיים, לא היה לערכים של ה"אמת הבסיסית" שום סיכוי.

    אחר כך התרסקו הערכים הנוגעים לעצם קיומנו בחבל ארץ זה. מה קושר אותנו למקום ולמדינה?, בזכות מה התיישבנו כאן על חשבון אוכלוסיה שחייה כאן לפנינו? מהי הלגיטימיות של ההתנחלות בעמקים, במישור החוף,בגליל, בנגב וביהודה ושומרון?

    גם לשאלות יסוד אלו ל"אמת הבסיסית" בדמותה של הציונות החילונית לא היו תשובות טובות.

    ואז למרבה האכזבה והעלבון, לריק הזה נכנסה הציונות הדתית ותנועות ההתיישבות בחבלי עזה וביהודה ושומרון ונתנו תשובות לציבור גדול של מחפשי דרך ושמצאו תשובות לתחושת התסכול והנבוכות.

    אלא שעליה וקוץ בה. הדרך להזדהות עם הציבור הנ"ל היא דרך הדת. לי כמו לך, כנראה, ולחילונים רבים וטובים אין דרך לגשר על שאלות היסוד של עצם קיומנו במדינה. לכן אנחנו נאחזים בחירוף נפש בערכי החילוניות האוניברסלית כמו דמוקרטיה, שלטון החוק וכו' וכו'.

    לפיכך, מאיר ידידי, אין שום קשר בין הרקע לתיאוריות הקונספירציה לבין השבר החברתי בו אנו מצויים. בשולי החברה מתנהלים ותמיד יתנהלו קבוצות הזויות על גבול האנרכיזם, שינסו לפורר את הדבק של החברה בה הם חיים. הם נמצאים בימין, הם נמצאים בשמאל, הם פועלים בשטחי יהודה ושומרון, הם באקדמיה, הם בתקשורת. הם מתנחלים פורעי חוק והם פוסט ציונים, חותרים תחת הלגיטימיות של מדינת ישראל בארץ ובעולם ומטיפים לחיסולה כמדינה ציונית, חילונית ודתית כאחת, בתוך גבולות המדינה, באקדמיה ובתקשורת.

    לסיכום, בשפה שהכרנו מעברנו, הניסיון לנסות ול"בנות תיק" המדביק את רצח רבין, תאורית הקונספירציה , יגאל עמיר יחד עם השבר החברתי, ערעור מוסדות השלטון וחוסר אמון הציבור בשלטון החוק הוא ללא בסיס ראייתי ואין קשר בין הסיבה למסובב.

    בברכה,
    יגאל ארבל.

  • מאיר גלבוע  ביום 20 באוקטובר 2010 בשעה 6:36

    יגאל ידיד יקר
    א. היה ברור מראש שרשימה כזו תמשוך אש (כפי שאכן קרה).
    ב. יש מחקרים רבים המצביעים על קשר בין גידול במספר תיאוריות קונספירציה חדשות ובין מצבים חברתיים ופוליטיים. עיקרם אכן מוכיח שתיאוריות כאלה צצות על רקע שבר אמון של רבים בעם במנהיגיו (או אלה הקרויים מנהיגים) ובאלו המצויים בשלטון.
    ג. דמוקרטיה אינה ערך לכשעצמה. אנושיות (הומניזם), חירויות וכיו"ב הם ערכים, העומדים בבסיס הדמוקרטיה. כך גם שלטון החוק, אשר כל כולו נועד להגן על ערכי הדמוקרטיה, כמו טוהר מידות בקרב השכבה השלטת, התחשבות בפרט ובמיעוטים וערכי מוסר נוספים (כבר אריסטו עמד על ערכים אלו כמאפיינים את השלטון הטוב).
    ד. אין זאת אומרת שניתן להסביר את הקמת מדינת ישראל דווקא בישראל, ללא העבר של העם היהודי, החל בתקופת התנ"ך וכלה בימינו אנו. אך, ההבדל בין הסבר זה ובין אמונה דתית הוא רב.
    ה. מלבד זאת, איני רואה הבדלים גדולים בינינו, ואני מסכים לחלק הארי של הניתוח שלך.
    שלך, מאיר

  • לנדר גאולה  ביום 1 בדצמבר 2010 בשעה 21:33

    התופעה הכללית המלווה את חיינו בכל תחומי החיים היא אי לקיחת אחריות "כולם אשמים רק לא אני" .זה מתחיל בחינוך וממשיך בצבא, בעבודה ,במישטרה, והממשלה היא המדריכה הטובה ביותר להתנהלות הנלוזה. כפי שנאמר:"אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר"

  • צלי  ביום 31 בינואר 2011 בשעה 5:55

    אני מסכים עם רוב המאמר. רע מאד שלא הצלחנו לטפל כראוי במסיתים של אז – יש לקוות שהכלים והנכונות לעשות זאת יתפתחו. אולם לא נוח לי עם כל הקשור למרגלית הר-שפי. נמסר על קיומו של פעיל ימין דהיום שאז שמע על התארגנות בת-עין, ודווח לשב"כ דרך חבר. אבל הוא לא דוגמא – היה לו חבר בשב"כ, ותפיסה אחרת של הדברים. לא השתכנעתי שהיה ניתן לשלול את הסברה שהר-שפי בכנות לא ייחסה את החומרה המתאימה לדברי יגאל עמיר. יתכן שזהו המקרה שבו היה על בית המשפט לקבוע שהתנהגותה לא היתה נאותה, אולם יש לזכותה בשל הגנה "מן הצדק".

    בכל מקרה – לא עליה יקום או יפול נושא הלקחים מהרצח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: