כמה זמן צריכים להימשך "שלבי סיום"? האם שעוניהם של השרים לביטחון הפנים עמדו מלכת. על המחדל המתמשך של השרים לביטחון הפנים

יבואו אל עמוד הקלון השרים בעבר ובהווה לביטחון הפנים, אשר מאז 1994 מורחים ודוחים את פרסום כללי חקירה. ייתכן שזו תוצאה של חברות בקואליציה לא קדושה בין השרים ובין המשטרה עצמה, אשר גם היא אינה מעוניינת בפרסום כללים כאלה. העדר כללים ברורים למותר ולאסור בחקירה תורם לעיוותים ואף מונע מהחוקרים עצמם מלהכיר את הגבולות, שבתוכם הם יכולים לפעול בחופשיות במהלך החקירה.

ב – 1994 פורסם דו"ח ועדת גולדברג לעניין הרשעה על סמך הודאה בלבד ולעניין העילות למשפט חוזר. בוועדה, שמונתה על ידי שרי המשפטים והמשטרה (כן, כך נקרא המשרד לפני שהשרים החלו להתעניין בביטחון, כדי לברוח מאחריותם למשטרה ולשיטור) היו חברים נכבדים, ביניהם שופטים, נציג האקדמיה, נציגי משרד המשפטים והפרקליטות, נציגי המשטרה ועורך דין מהמגזר הפרטי.

בין היתר, המליצה הוועדה לשר המשטרה לקבוע "תקנות המשטרה (חוקרים)", כקודיפיקציה של כללים ברורים למותר ולאסור בחקירה, פירוט החובות המוטלות על חוקרים במהלך החקירה וכללים בדבר חובת הפיקוח של מפקדים על החקירות. אלו, על פי ההמלצות, יהיו כללים מחייבים שסנקציות בצידם בגין הפרתם. נכון, שבאנגליה נקבעו כללים כאלה רק ב – 1985, אז למה לנו למהר? הרי הם דמוקרטיה ותיקה בת מאות שנים, ואילו אנו רק כבני ששים.

ב – 2002 נחקק בכנסת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב – 2002. החוק נכנס לתוקף שנה מיום פרסומו, קרי ב –  4.7.2003. לפני חודשים מעטים "חגגנו" שבע שנים לכניסתו לתוקף. בחוק נקבע כי על השר לביטחון הפנים לקבוע כללים בדבר חקירה, ברוח המלצות ועדת גולדברג. אולם, השרים לביטחון הפנים בשלהם, וכללים – אין.

אין זו הפעם הראשונה ששרים מתחמקים ממילוי מצוות החוק. בתי המשפט כבר קבעו בעניין זה מספר הלכות. אביא דוגמאות מעטות בלבד.

בבג"ץ 295/65 נידונה עתירה לחייב את שרים לקבוע בתקנות כללים לביצועו של חוק "כנוביץ" (החוק למניעת מפגעים, התשכ"א – 1961). שם קבע בית המשפט כי "…לאחר שהבחירות עברו, והמנצח ניצח, והוא חקק את החוק שחפץ ביקרו, וכתב בו כי 'השרים פלוני ופלוני יעשו מעשים אלה ואלה', הוא יצר בזה חובה משפטית ממש, המחייבת את השרים למלא – ולא רק לרצות למלא – את החובה שהוטלה עליהם", והוסיף ש"ההימנעות מלממש ולהגשים חוק קיים ומחייב, אינה מדיניות ואינה יכולה להיות מדיניות, מכל בחינה שהיא; היא רק גורמת לדמורליזציה ביחסי השלטון והאזרח, וגוררת אחריה פריקת עול של כל חוקי המדינה" .

כך גם בבג"צים 217/80 ו – 297/82, בעניין התחמקות שר הפנים (כן, פעם נוספת שר הפנים) מלקבוע תקנות להפעלת שעון הקיץ. במקרה הראשון, החליט בית המשפט כי החוק (פקודת קביעת הזמן) מטיל חובה על השר להנהיג שעון קיץ. החלטה זו לא נראתה לממשלה ולכנסת, והחוק תוקן, במטרה להעניק לשר הפנים סמכות מלאה להפעיל את שיקול דעתו בעניין זה. גם הפעם סירב השר לקבוע כללים, וגם הפעם חייבו בית המשפט לקבוע כללים כאלה, וקבע שבמקום שבחוק נקבע שעל השר לקבוע תקנות, גם אם לשון החוק מדברת על כך שהשר רשאי לקבוע תקנות, חייב השר לקבוע תקנות וכללים.

כדאי לציין, שמידיעה אישית, ידוע לי שהמשטרה החלה לנסח את הכללים לפני חקיקת החוק, ובעת חקיקתו ב – 2002, היא כמעט השלימה את המלאכה. משנקבע בחוק שעל השר לפרסם כללים בדבר חקירות, היה ברור שזה עניין של או..טו..טו.. עד לפרסומם כתקנות, כמתחייב בחוק. אך הזמן מאז כנראה עמד מלכת ולשרים לביטחון הפנים יש זמן (לחשודים שנגרם להם עוול – כבר אין זמן).

בדיון בועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת, שנערך ב – 13.11.2003, מעלה השופט בדימוס גולדברג (הוא הוא יו"ר אותה ועדה ובעת הדיון בכנסת כבר מבקר המדינה), את זכרם של הכללים. וכך מדווחת היועצת המשפטית של המשרד לביטחון הפנים (ולא תגידו שמדובר בפקידה זוטרה. זו הייתה קצינה בדרגת ניצב!) לחברי הוועדה: " הם [הכללים] בשלבי סיום הכנה". ובתשובה לשאלה מפורשת של יו"ר הוועדה עונה אותה ניצבת פעם נוספת: "יש לנו הכללים בחקירה, שהשר צריך להוציא". לאמירה זו ימלאו בעוד כשבועיים שבע שנים. שבע שנים שהכללים בסיום הכנה, שהשר לביטחון הפנים צריך לאשר ולפרסם, בהתייעצות עם שר המשפטים ובאישור ועדת חוקה, חוק ומשפט.

אולם, רוח המלצות ועדת גולדברג ממשיכה לנשוב מעל בניין המשרד לביטחון הפנים, ואינה חודרת פנימה אל תוך הלשכה של השר. הלשכה הממוגנת של השר אף אינה חדירה להוראות החוק. גם מצד ועדת החוקה, חוק ומשפט אין פוצה פה ומצפצף. כן, זוהי תמונת המצב של הפיקוח של הרשות המחוקקת על הרשות המבצעת. הם, כרגיל, רוצים פעם נוספת להתחמק מאחריות, ולהמתין עד לעתירה לבג"ץ, כך שהאחריות תוטל על בית המשפט ולא עליהם, על הפוליטיקאים. וכללים אין, ואיש (וחוקר) הישר בעיניו יעשה.

על כן, ייזכרו לדראון השרים לביטחון הפנים לדורותיהם, שאף כי אין בהתנהגותם זו שחיתות ממשית, אין בה מניעה של פגיעה בחשודים הנחקרים במשטרה, ויש בה פגיעה במינהל תקין, זלזול בשלטון החוק ופגם מוסרי חמור. הנה שמות השרים שהמלצות ועדת גולדברג ב – 1994 היו לצנינים בעיניהם: משה שחל (כן, כן, אותו שר שמינה את הוועדה), אביגדור קהלני ושלמה בן עמי. והנה רשימת השרים שלא מילאו את מצוות המחוקק מאז 2003: עוזי לנדאו, צחי הנגבי, גדעון עזרא, אבי דיכטר ויצחק אהרונוביץ.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דב  ביום 30 באוקטובר 2010 בשעה 10:43

    יישר כוח.
    ובאותו עניין – ע"ע סעיף 70(ה1) לחוק בתי המשפט.
    התקנת התקנות בדבר יידוע חשוד בדבר זכותו לעתור לאיסור פרסום – תקועה לה בין משרד המשפטים למשרד לבטחון פנים מזה 3 שנים.
    כל יוזמה העשויה, לשיטת הרשות החוקרת, להצר את צעדיה – מתמסמסת ולבסוף מתה.
    אולי הגיעה העת לעתור לביהמ"ש העליון?

  • יגאל אנקורי , סגן ניצב בדימוס  ביום 30 באוקטובר 2010 בשעה 14:43

    ליקרי מאיר גלבוע , ד"ר
    אני מצטער מאוד ,שאיני שותף לדעתך בדבר כללים לביצוע חקירות וזה לא פלא לדעתי , שרוב השרים נמנעו מלעשות זאת . אתה כנראה שוכח שבאת מן המשטרה ועוד כחוקר ואתה עכשיו בדעה , שצריך עוד להפחיד את החוקרים בחקיקה כיצד לחקור ובאיזה כלים , מתי ואיך ואם הם לא יפעלו כך , הם יהיו בחזקת עבריינים חשודים ויובאו לדין פלילי במקום לדין משמעתי . האם אתה סבור , שחוקר צריך להיות צמוד בחקירה לעו"ד ? האם אתה מאמין , שרבים ירצו להיות בחקירות במשטרת ישראל .? האם אתה לא במציאות הקיימת כיום , ששוטרים מתפטרים מהמשטרה בגלל חקירות מח"ש ואחרים לא מעונינים לשרת במשטרת ישראל בגלל חוסר גיבוי וכמובן משכורת . מה יהיה גורלה של המשטרה ושל המדינה באם נדאג כול הזמן לעבריינים שבדרך כלל חוזרים לסורם ולבתי הסוהר . במקום שתחשוב כמונו על הרחבת סמכויות המשטרה ובתי המשפט הן בחקירה והן בענישה , אתה חושב איך להקל עם העבריינים !. אנו בתנועה למאבק בפשע ובשחיתות נאבקים על שינוי חקיקה המגבילה את תקופת המעצרים לחקירה , על מעצרי הבית שהפכו לבדיחה ולא למען טובת החקירה , על בתי הסוהר שהפכו גם הם לבדיחה כי זה בית הבראה ולא בתי סוהר שמטרתו גם ובמיוחד להרתיע מלחזור אליו . מי כמוך יודע שכמעט אין שיקום ומרביתם חוזרים לפשע . מי כמוך יודע , שהענישה לא מרתיעה כיום ובגלל , שלא מפחדים לשהות בבתי הסוהר שם מקבלים חבילת בית הבראה , טלויזיה , סקס , לימודים , עבודה מחוץ לכותלי בית הסוהר ועשיו רצו להפריט את בתי הסוהר וליצור בית מלון חדשני על חשבון הציבור התמים והמצעים הנאיבים נכשלו בבג"ץ ועוד , אנו נאבקים על חקיקת חוקים שימנעו ואו יצמצמו שחיתות ציבורית ושלטונית
    כמו הקמת משטרה עירונית ואו שיטור ערוני משולב בניגדו לחקו הקיים ועל זה אתה לא נותן את דעתך באתר ואשמח באם תביא אותם לידיעת הציבור באתר שלך . תמצא אותם באתרנו .
    שלך ותמיד לשרותך
    יגאל אנקורי , סגן ניצב בדימוס
    יו"ר התנועה / העמותה
    0505263162

    • meirgilboa  ביום 30 באוקטובר 2010 בשעה 16:10

      יגאל ידידי
      התגובה שלך כוללת מספר עניינים, שלא כולם קשורים למאמרי (למשל, שכר, ואני הראשון שמסכים שצריך להעלות את שכר השוטרים הזוטרים. ראית את הדוח האחרון של הממונה על השכר? מפכ"ל משתכר כ – 70,000 ש"ח. אני מעריך שזוהי משכורת שנתית של שוטר מהשורה. וזה עוד לפני שדברנו על תנאים נילווים לשכר. אך זה ועניינים אחרים שאתה מזכיר – אינם תשובה לאי קביעת כללי חקירות). דווקא אתה, כקצין משטרה בכיר לשעבר, מכיר בחשיבות הציות לחוק. לכן, כל עוד החוק לא השתנה וכל עוד התנועה בראשותך לא הצליחה להוסיף סמכויות לשוטרים, על כוווולם לציית לחוק ואחד הראשונים הוא השר הממונה על המשטרה, שבמקרה היה גם סגן המפקח הכללי. כמות המעצרים מעולם לא הייתה גורם חשוב בפענוח עבירות. מאז 1998 עלה מספר המעצרים בכמעט 50%, אך מספר כתבי האישום ירד, אף יותר מב – 50%. מעולם לא בוצעו כל כך הרבה מעצרים על ידי המשטרה ומעולם לא היה מספר כה נמוך של כתבי אישום. כלומר, מה שקובע הוא איכות המעצרים ולא מספרם.
      עזוב את מח"ש. רוב התלונות במח"ש לא נגד חוקרים, אלא נגד שוטרי מג"ב, בילוש וסיור. וגם ככה, יכולות החקירה של מח"ש אינן גבוהות, וזאת בהמעטה. רוב החקירות שלהם נסגרות, ורק במיעוט שבמיעוט מוגשים כתבי אישום. גם בתי הסוהר זו אופרה אחרת. אני מסכים איתך שהתנאים בבתי הסוהר בישראל אינם חמורים, אך זה קשור להרתעה ולא ליכולות חקירה.
      שחיתות ועבירות צווארון לבן – במשך שבע שנים ניהלתי את מחלקת החקירות של רשות ההגבלים העסקיים. שם נוהלו חקירות בעבירות צווארון לבן, מהמסובכות שניהלתי מעודי (כן, רובן יותר קשות מאשר אלה שניהלתי במשטרה, לא רק כי החשודים בעלי אמצעים ומתוחכמים מאד, אלא בעיקר מאחר שמדובר בהתערבות משתנים כלכליים שמסבכים את התמונה ומקשים על החקירה). למרות שנחקרו מאות אנשים, לא עצרנו אף לא אדם אחד, ובכל זאת, הוגשו כתבי אישום רבים, חברות רבות שילמו קנסות מינהליים ועוד. ומאז שסיימתי את תפקידי, הוגש רק כתב אישום אחד על חקירה שנוהלה אחרי עזיבתי.
      דווקא כללי חקירה עשויים לסייע לחוקרים. הם יספקו להם הכוונה, לא רק למה שאסור, אלא גם ובעיקר למה שמותר. כך, החוקרים לא יחששו לעשות ככל העולה על מחשבותיהם היצירתיות, כל עוד זה בתחום הכללים. ברגע שהכללים יפורסמו, לא יהיה צורך בעורך דין צמוד לכל חוקר, שכן כל חוקר ידע בדיוק מה מותר לו לעשות ומה אסור.
      אני מאחל לכם הצלחה בשינוי החוקים הראויים לשינוי.
      מאיר

  • מעצרים  ביום 3 בפברואר 2011 בשעה 21:58

    תהליך חקירה פלילי או כל אחד אחר הנו תהליך מורכב ועדין מצידו האחד לנחשד יש זכויות וצריך לכבד אותם בכדי לא לפגוע בהליך החקירה מה שעלול להוביל לתוצאות מאוד לא רצויות מבחינת החברה הישראלית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: