הליכה במעגלים – או הצד השווה של העדר מצפן לרוחות השמיים ושל חוסר במצפן מוסרי

מאמר המוכיח כי בהעדר נקודת התייחסות פיזית בשטח אנו הולכים במעגלים ללא תכלית, מעלה מחשבות האם השפעה דומה יש גם להעדר מצפן מוסרי. יש הסברים רבים ושונים לשחיתות המתרחבת אצלנו, אך הסבר כולל עדיין חסר. איני יודע איך "מצמיחים" מצפן מוסרי אצל מנהיגינו, אך ייתכן שה"מצפן" המצביע על הכיוון להישרדות פוליטית מצביע על כיוון הפוך מהכיוון עליו מראה המצפן המוסרי.

הצורך של הנבחרים שלנו, התופסים עמדות בכירות בשלטון, כמו ראשי ממשלה, שרים, חברי כנסת ונבחרים ברשויות המקומיות, ושל פקידים בכירים במשרדי הממשלה ובמשרדי הרשויות המקומיות, לשרוד ולהתקדם (בין אם במגזר הציבורי בתוך הממסד השלטוני ובין אם במגזר הפרטי, עם פרישתם מהמגזר הציבורי), מעסיק אותם ללא הרף. לעתים קרובות עיסוק יתר זה הוא על חשבון מילוי התפקיד אותו הם צריכים למלא ועל חשבון השירות לציבור אותו הם מחויבים לתת.

זהו, אם כן, המצפן המכוון הן את התנהגויותיהם המכוונות להישרדות ולקידום והן את פעולותיהם במסגרת תפקידיהם. על פי מצפן זה הם הולכים ישירות לכיוון אותו הם בוחרים – ענייניהם וטובתם האישית. כך, בעלי תפקידים במגזר הפוליטי ונבחרי ציבור מצביעים נגד מצפונם, רק בגלל דרישות קואליציוניות. הם בוחרים לפעול בניגוד למצע שהציגו לציבור במערכות הבחירות ושהתחייבו לפעול למימושו. זו אחת הסיבות שהם פועלים בניגוד לצרכי החברה. עם מצפן כזה, הם הולכים כמעט אך ורק לפי האינטרסים האישיים שלהם.

אך כאשר מדובר במהלכים מוסריים, הם חסרי כל מצפן וכל כיוון, ולכן הם הולכים סחור סחור, כמו אותם בני אדם, שהמחקר מצא שבהעדר נקודת התייחסות פיזית בסביבה או בהעדר מצפן, שיסייע להם לכוון את דרכם, הולכים במעגלים, ולא מגיעים למחוז חפצם – חפצנו. החלטותיהם מצביעות על בוהו ושממה מוסריים. וכאשר יש שממה מוסרית ואין מצפן מוסרי, אין קשר בין מוסר ובין התנהגותם של מי שקרויים "מנהיגינו". לכל היותר הם "מצטיידים" ביועצים משפטיים. אך האחרונים – כשמם כן הם, הם בוחנים את הדברים באמצעות העדשה הצרה מאד של החוק. אתיקה ומוסר אינם המסד עליו הם בוחנים את הדברים ואינם הסולם לפיו הם נותנים את עצותיהם. "מצפון" משפטי אינו מצפון מוסרי, וכל האוחז במצפון המשפטי – נותר בריקנות המוסרית וממשיך ללכת במעגלים, מבלי לחתור למטרה מוסרית.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דורון  ביום 21 בדצמבר 2010 בשעה 0:10

    הפילוסופיה של החוקה האמריקאית, ובמידה רבה של המחשבה הפוליטית המערבית, מבוססת על ההנחה שניתן לרתום את הנטייה של בני האדם לשאוף לקדם את טובתם הפרטית, לקידום התועלת הכללית. כך שאפילו לחידת המצפן המוסרי יש פתרון.
    אבל מה שמקומם אותי הוא הקביעה הפסקנית שנבחרי הציבור מתעניינים רק בהשרדותם.

    • meirgilboa  ביום 21 בדצמבר 2010 בשעה 9:40

      הפעם (גם הפעם) אני מסכים עם שתי הערותיך.
      אכן, ניתן לרתום את הנטייה האגואיסטית של האדם לטובת הכלל. אבא שלי כתב על כך ספר שלם, בשם: "מסע לאגואיזם של האנושות", והתיזה שלו היא (בקליפת אגוז קטנה ועם חטא גדול לספר גדול וחכם) שבסופו של דבר כוונות אגואיסטיות צריכות לכוון את האדם להתנהגויות אלטרואיסטיות. והכי טוב לצטט את הספר: "דומה שאין לאדם דבר מועיל מאדם נבון ומוסרי. לכן כדאי לו לאדם לנהוג בכל אדם כאילו היה כמעט אלוהים או לפחות בצלמו. בפועל נוהג כך כל אדם כלפי אישיות הוא; בדרך כלל כך מכבד כל אדם את עצמו, וכך הוא מבקש שהאחרים ינהגו בו". ובהמשך כותב אבי: "מכאן התביעה-הבקשה-ההמלצה: נהג באדם כמעט כאלוהים כלפי אלוהים. בזאת תגרום ליצירת עולם שכדאי לחיות בו.. כל יחיד מתבקש לתרום לבניית קהילייה אתית-אוטונומית-רציונאלית-פרודוקטיבית, ויש בכך חלום להשגת טובתו האנוכית של כל ברנש".
      שנית, אני מסכים כי לא כל הפוליטיקאים מתעניינים כל הזמן רק בהישרדותם. אך, אם נבחן את מעשיהם – רוב המעשים, גם אלו שבסופו של דבר הם לטובת הציבור, מכוונים להישרדות הם (ראה את הפעולות החיוביות של שר התקשורת, כדוגמא, ויש עוד כאלה, אך לצערי לא רבות). זו הוכחה נוספת לתיזה של אבי.

  • אתי נוי שמעוני  ביום 25 בדצמבר 2010 בשעה 9:11

    מצפן מתקלקל כמצמידים אליו מגנט
    במקרה הזה המגנטים מרובים: הקשר בין הון לשלטון, התעתוע בדעת הקהל באמצעות תכניות שלובשות חליפה של סאטירה עם עניבה של הומור סרקסטי, ההיצמדות לכסאות והיעדר הרוטציה ברשימות של כל המפלגות לכנסת, הרשות שלא מבצעת, הרשות ששופטת על פי חוק יבש ומוציאה החוצה אנסים, עשירים, פדופילים עסקנים, צריך להיות זכויות אדם שמגנות על האדם המהלך ביושר ולא להיפך, ההתייחסות למיעוטים והשתלחות בדעתו של הרוב, כל אחד והרוב שלו…אובדן המצפן המוסרי אצל מנהיגנו הוא כלום לעומת אובדן המצפון והמצפן המוסרי אצל בני הנוער שאותם אני פוגשת במסגרת עבודתי. כל המודלים לחיקוי האפשריים נפסלו, החיים בשל ההתבזות החוזרת ונשנית באמצעי התקשורת והמתים בשל שבירת המיתוסים ואובדן הדרך – במקום שאין אף תנועה מציפה את החיובי ומעודדת אותו בקרב הציבור ורק מדגישה את השלילי נהלך כולנו במעגלים שיסגרו עלינו אט אט וכל מי שיחלץ יהיה זה שהבין בדיוק בזמן
    שהמדינה היהודית והדמוקרטית ,שאנו כה שואפים להגדירה ,עדיין בחיתוליה הישרדותה מוטלת בספק ולכן אמות המידה
    שמתאימות למדינות דמוקרטיות נאורות וותיקות שמצמיחות מנהיגות צעירה , דעתנית ויוזמת אינם מתאימות לנו. דמוקרטיה צריכה להתגונן בפני איום מבית ומחוץ, ואני לא מדברת על ערביי ישראל (אף כי אין לי ספק שהם מנתחים את המצב טוב ממני ויודעים לנצל אותו למטרות הלא נכונות בעליל), אלא על ההסתאבות של אלה שנדבקו לכסאות הכנסת ולמנעמי השלטוןוזנחו את האיש הפשוט שמשלם את מיסיו ובסך הכל רוצה להבטיח את בטחונו הכלכלי ואישי. אותו איש שזכרונות קצר טווח וכיסו ריק, אותו איש שיצביע בבחירות הקרובות לכל מי שיבטיח לו הבטחות שיקיימו את שאיפותיו: להביא כסף הביתה ולזכות בשקט נפשי שקיומו במדינה בטוח, על כל המשתמע מכך. הוא לא יקרא שום מצע מפלגתי, הוא פשוט יאמין שלמישהו יש יותר כ ו ח מאשר לאחר להשליט סדר בתוהו.
    מכאן, הדרך למהפכה (לאו דווקא הרצויה לי או לך…) קצרה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: