"בדקה התשעים, תמיד רגע לפני מינוי לתפקיד בכיר, נזכרים להתלונן"

שני המינויים הבכירים האחרונים, זה של דנינו למפכ"ל וזה של גלנט לרמטכ"ל, הם הזדמנות נאותה לבדוק את הטענה של רבים, שהפכנו למדינה שבה מועמדים לתפקידים בכירים עוברים "זובור" ציבורי, בעקבות תלונות המוגשות בדקה התשעים.

זו לא הפעם הראשונה וכנראה לא האחרונה, שנשמעות טענות כי תלונות שמוגשות "בדקה התשעים" מעכבות, אם לא יותר מכך, מינויים לתפקידים בכירים. טענה נוספת באותו הקשר היא שה"זובור הציבורי", שעובר המועמד רגע לפני מינויו, פוגע בשירות הציבורי ובאיכותו, בכך שהוא מונע מרבים וטובים מלהגיש את מועמדותם לתפקידים בכירים. על פי טענה זו, מי שלבסוף מתמנה לתפקידים אלו הם אנשים שלא מהשורה הראשונה.

הביקורות שעורך מבקר המדינה בשני נושאים אלו, הטענות שדנינו מעורב לכאורה בטיוח של התחקיר אודות הכשלים שהביאו לרצח של שני סוכני משטרה, והטענות לכאורה שגלנט סיפח לעצמו שטחים תוך הפרת חוקי התכנון והבניה ולא מסר אמת בבדיקת פרקליטות המדינה בעניינו, "מוכיחות" את הטענות הללו.

אולם, דווקא שני מקרים אלו, ויש גם רבים אחרים, הם דוגמא מצוינת המצביעה כי הדברים היו ידועים מזה זמן רב, למעשה לפחות משנת 2008, ומי שכשל הם אותם גורמים שהנתונים היו בידיהם ונמנעו בכוונה מבדיקתם.

התלונות נגד דנינו הוגשו כשנתיים לפני שעלה מינויו למפכ"ל

במהלך 2008 הוגשו למבקר המדינה שתי תלונות שונות, ללא כל קשר ביניהן ובין מגישיהן. האחת עסקה במעורבות לכאורה של דנינו בטיוח של תחקיר בעניין רצח של שני סוכנים, שהופעלו על ידי משטרת מחוז המרכז, בתקופה שדודי כהן כיהן בתפקיד מפקד המחוז. התלונה השנייה דנה במעורבותו של דנינו בכשלים שמנעו מגיוס של אדם, שהסכים לשמש כעד מדינה וכסוכן, נגד האחים אברג'יל, כבר ב – 2007, יותר משנה לפני רצח מרגריטה לאוטין בחוף בת ים.

מבקר המדינה, שהחליט לא לבדוק את התלונות עם קבלתן, "חידש" את הביקורת רק לקראת מינויו של דנינו למפכ"ל. גם השרים לביטחון פנים בחרו שלא לבדוק את התלונות הללו, על אף שידעו עליהן. דיכטר אף קיבל את התלונה בעניין השני ישירות אליו, לפני שזו הוגשה למבקר המדינה.

רק לאחר שגלנט מונה לרמטכ"ל החלו בבדיקת התלונות נגדו

גם החשדות לכאורה נגד גלנט אינן חדשות. הדברים הועלו על ידי חברים במושב עמיקם בפני רשויות שונות כבר לפני מספר שנים. תלונות הוגשו גם למבקר המדינה, שהפנה אותן לטיפול נציבות תלונות הציבור (המבקר משמש גם כנציב תלונות הציבור), במקום להורות על עריכת ביקורת מקיפה, לא רק ישירות בעניין גלנט, אלא גם על הליקויים לכאורה שהתגלו בהתנהלות מינהל מקרקעי ישראל. כמו בעניין דנינו, כבר ב – 2008 פורסם במעריב תחקיר מקיף גם על גלנט, קרקעותיו, דרכי המילוט ועניינים דומים.

גם כאן, איש לא בדק, איש לא התייחס לחשדות, לכל היותר נבדקו חלק קטן מהדברים בצורה שטחית ביותר. בין אם מבקר המדינה היה בודק את הפרשה ובין אם לאו, היינו מצפים ששר הביטחון, כמי שאמור לדאוג לנקיון כפיהם של המשרתים בצה"ל בכלל ושל הקצינים הבכירים בפרט, יורה על בדיקת החשדות (שלפי התחקיר הן לא פשוטות בכלל). אך גם הוא שתק, לא יזם בדיקה והשלים עם העובדה שאלוף בצה"ל מסתובב ועל ראשו, במקום כומתה, חמאה.

אף כי לא ערכתי כאן סקירה מקיפה של תלונות שלא נבדקו בעיתן, אלא עובר למינוי החשודים והנילונים לתפקידים בכירים, נראה שמדובר בשיטה. השרים, הדרג הפוליטי הבכיר, האחראים על המערכות הציבוריות, מעדיפים לא לריב עם הבכירים במשרדיהם, לשתוק ולא לברר חשדות, גם לא כאלה שיש בהן חשש לפגיעה בטוהר המידות של אותן בכירים. והדברים נכונים על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר במקורביהם.

כך היה גם כאשר בנימין נתניהו המליץ על ברי בר ציון לתפקיד של נציב שירות המדינה. איני יודע מה ידע נתניהו על פועלו של מועמדו בעת שכיהן כמנהל בית החולים ביקור חולים וכמנהל חברת אמין, שסיפקה את שירותי פרוייקט ויסקונסין בירושלים. קשה לי להאמין שנתניהו לא ידע שמשרד התמ"ת קנס את החברה הזו בסכום של חצי מיליון שקל, בגין חריגות קשות מההסכם בין המשרד ובין החברה. או כפי שכבר במרץ 2010 כתב מנכ"ל משרד התמ"ת במכתב שהופנה לברי בר ציון, שהקנס הוטל בגין "כשלים חמורים באופן הניהול והתפעול של המרכז וכן הפרה בוטה של התחייבותכם בהסכם לספק למשתתפי התכנית, שאינם עובדים בכלל או שעובדים באופן חלקי, תכנית אישית מהותית הכוללת פעילויות ראויות שמטרתם קידום שילובם של המשתתפים בעבודה שתמצה את כושר השתכרותם". וגם אם במקרה לא ידע על כך, מוטלת עליו חובה, לפחות חובה ציבורית, לברר פרטים על "עברו" של המועמד שלו. אך הוא העדיף לעצום עיניו, ולא לבדוק דבר. נדרשה פעולה קלה יחסית, על ידי התנועה למען איכות השלטון, לחשוף את הדברים ולהביאם בפני הוועדה בראשות השופט בדימוס דן ארבל, שמונתה לעסוק במינוי של בר ציון לנציב שירות המדינה.

מטבען, בדיקות של הרגע האחרון, המבוצעות בלחץ של זמן, הן שטחיות ונתונות להטיות שונות. שטחיות זו עלולה לגרום להחלטות מוטעות. אך, משנקבעה בבדיקה כשירותו של המועמד והוא מונה לתפקידו, יהיה קשה מאד להפריד את הממונה מכיסאו, גם אם בהמשך יוכח כי הבדיקה הייתה מוטעית ותוצאותיה שגויות.

אין ספק, שבדיקת החשדות בזמן אמת הייתה מונעת את הפארסה של בדיקה בדקה התשעים, מונעת עינוי דין של הנבדקים/החשודים, ובעיקר הייתה תורמת לניקיונו של השירות הציבורי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מוטי  ביום 22 בינואר 2011 בשעה 23:08

    כמה חבל שמי שצריך לקרוא את המאמר לא קורא או יותר נכון מתעלם.
    מוטי

  • ירח  ביום 23 בינואר 2011 בשעה 0:54

    וגם התקשורת מתעלמת עד שהחשוד מועמד לתפקיד "ברמה לאומית".

    במקרה גלנט אמנם התפרסם תחקיר במעריב, אבל עובדה היא כי לא היה לו הד משמעותי בעיתונים האחרים או בערוצי השידור.

  • שבתאי עוז  ביום 23 בינואר 2011 בשעה 7:12

    פעם, כשעבדנו יחד, שמעתי אותך אומר: "הכלבים נובחים והשיירה עוברת".
    אני מסכים.

  • אמיר חרמוני  ביום 23 בינואר 2011 בשעה 9:24

    הי מאיר
    מסכים עם כל מילה!!!
    המערכות שאמורות לאכוף את החוק במדינה קרסו מזמן.
    רק העיתונות (ביחד עם מינוי / מינוי צפוי), מצליחות להעיר אותן מהתרדמת.
    דוגמה נוספת – התנהלות התעשייה האווירית עם מזכיר וועד העובדים חיים כץ, ששנים זוכה לסיוע / לעצימת עיניים לכל פעולותיו בתע"א, וכך נבחר לכנסת, לראש וועדת העבודה והרווחה, תוך המשך ניהול וועד העובדים הגדול במדינה!

    המשך ופרסם את דעותיך!

  • חנן וייס  ביום 23 בינואר 2011 בשעה 9:35

    …השיירה עוברת ?!

    לא עוד.

    גלנט לא יהיה רמטכ"ל.

  • דורון  ביום 23 בינואר 2011 בשעה 11:33

    היי מאיר,
    מה שכתבת דווקא מחזק את עמדת המתלוננים כלפי הזובור. מדוע מבקר המדינה מטפל בתלונות בשלב כה מאוחר? מדברייך עולה שהטיפול אינו ענייני, לגופו של עניין, כחלק ממאבק בטוהר המידות, אלא שהוא ב – hold, ומופעל כאשר נוח למבקר המדינה או לגורמים אחרים.
    אז אם כך יש צדק מסוים בטענות הטוענים כנגד המאבק בטוהר המידות.
    והיה מחננו טהור.
    הקורא המתוסכל ד.

    • meirgilboa  ביום 24 בינואר 2011 בשעה 11:45

      דורון,
      כפי שאמרה הרבנית – גם אתה צודק. אך, הטענה שלי היא ש"כנופיית שלטון החוק" דורשת לבדוק את הדברים מיד כאשר הם עולים על השולחן, של השר הממונה, של ראש הארגון וגם של מבקר המדינה. המאבק בעד טוהר המידות יהיה יעיל יותר כאשר הבדיקה תיערך כשהדברים עדיין "טריים". האשמה בגין בדיקה מאוחרת לא צריכה ליפול על הנאבקים בעד טוהר המידות, אלא על אלו שאמורים לערוך את הבדיקות בזמן אמת, ובעיקר על אלה שמכריזים שביקורת בזמן אמת היא היעד שלהם, אך עושים זאת רק כשהדברים נוחים להם.
      אין ספק, שהעובדה שגורמים שונים, לרבות מבקר המדינה, פותחים בביקורת במועד ובנסיבות הנוחים להם, מעידה על ליקוי ובמעורבות של שיקולים לא ענייניים בשיקול הדעת של אותם גורמים.
      ועל הדרך המפותלת שנקט מבקר המדינה כדי ש"יבקשו" ממנו לבדוק את פרשת גלנט – בפעם אחרת.

  • שוקי  ביום 23 בינואר 2011 בשעה 12:31

    דורון – עובדתית, החשדות נגד גלנט דווחו שנתיים קודם ולא נחקרו. עכשיו, יכול להיות שגם נגד חמשת המועמדים האחרים היו חשדות כאלה, אבל הם לא קיבלו את המינוי ולפחות חלקם יעזבו למגזר הפרטי שבו יש פחות חשיבות לחטאיהם הקטנים והגדולים, כי אינם מהווים דמויות ייצוגיות ומשפיעים על גורלה של המדינה.

    כמובן, יש לחקור את כל החשדות כלפי כל האנשים – גם קצינים זוטרים יותר, כמו צ'יקו תמיר או עימאד פארס. זה גם נעשה, אם כי בהיקף קטן מהדרוש וללא תקציבים מתאימים, כי בדרגי מקבלי ההחלטות יש אינטרס שזה לא יקרה.

    בכל אופן, מרגע שמישהו הופך מועמד לתפקיד כה חשוב, ברור שהאינטרס הציבורי הוא לנקות את השולחן ולפסוק חד משמעית אם הוא עבריין או לא. לכן, הצעד של חקירת גלנט על-ידי המבקר עם ההודעה על מינויו הצפוי היה הגיוני לגמרי.

  • שלמה יונס  ביום 23 בינואר 2011 בשעה 16:03

    מאיר,מה שאתה מעלה הוא ,שמי שצריךכאן לתת עליו הסבר ,זה בראש וראשונה מבקר המדינה,שכנראה גם עליו איננו יכולים לסמוך.
    משום מה אנחנו תמיד חוזרים לשאלה:"ומי ישמור על השומרים"?

  • שירי לופוביץ  ביום 6 בפברואר 2011 בשעה 7:00

    מאיר,
    פוסט מעולה, בנושא כל כך חשוב.
    יישר כח!
    שירי

  • חיים  ביום 7 בפברואר 2011 בשעה 22:43

    אין אחריות אין כשירות
    במינוי הרמטכ"ל, ועדת טירקל ניפקה תעודת הכשר. ולכן, לאחר שגלנט עבר את הועדה קשה לבוא בטענות לשר הביטחון ברק, אשר קיבל את אישורה. כמי שהחליט על המינוי ברור שברק אינו מעונין שיפגעו בתוכניתו. לאחר שנבחר גלנט הפך למועמד שלו ופגיעה במועמד היא פגיעה ביוקרתו. מי שממש כשל הם חברי ועדה הכשרות שתפקידם המפורש הוא למנוע את המצב המביך שנוצר. נשאלת השאלה כיצד יתכן שהועדה אשר כשלה בתפקידה ממשיכה לאשר מועמד נוסף, כתמול שלשום. האם זאת ועדת כיסוי תחת, היכן קבלת האחריות?

  • חיים  ביום 12 בפברואר 2011 בשעה 9:42

    אז ברגע שיש מינוי לא ראוי וזה "בדקה ה-90" הציבור צריך לבלוע את הצפרדה ?

    • meirgilboa  ביום 12 בפברואר 2011 בשעה 10:52

      חיים יקר
      ברור שאים הצדקה לבליעת צפרדעים, גם לא בדקה התשעים. עם זאת, המוקד של הרשימה היה בהפרכת הטענות העולות חדשות לבקרים, לפחות בכל הקשור לשני המקרים המתוארים ברשימה, שהטענות נגד המפכ"ל המיועד ונגד הרמטכ"ל שמונה ומינויו בוטל, עלו רק לקראת מינויים. העובדות מצביעות כי הטענות עלו זמן רב לפני שאפילו היו מועמדים לתפקידים הבכירים.

  • חיים  ביום 17 בפברואר 2011 בשעה 10:21

    מאיר שלום
    תודה על התגובה המהירה, אני לא שמתי לב סליחה.
    לעינינו,
    שמעתי פעם משפט "למעלה הרחות חזקות" כלומר אדם יכול להיות מאכר וקומבינטור אבל כשהוא מגיע לתפקידים בכירים הוא צריך להבין
    שהעבר שלו הוא חלק ממנו.
    עיין ערך "אולמרט" "הירשזון" ולאלף אלפי הבדלים "קצב".
    אם הם היו נשארים בתפקידים הזוטרים שלהם,אולי לא היינו שומעים על השחיתויות, הגנבות והמעשים המכוערים שלהם.
    פעם סלחו לבכירים או העלימו עיין לדוגמה "דיין",
    היום כל איש ציבור צריך לדעת שהוא לא מורם מהעם.

    גילוי נאות:
    אני חבר בתנועה הירוקה.

    חיים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: