מדוע לוקחי השוחד אוהבים מעטפות?

הירשזון אינו לבד. חלק לא קטן מלוקחי השוחד אוהבים לקבל את המתת בתוך מעטפה, ולא רק כדי להסוות את המעשה והעבירה. סיפורי הירשזון וסיפוריהם של "אוהבי מעטפות" נוספים הזכיר לי חקירה, לא גדולה, שניהלנו לפני כעשרים שנה בעניינו של פקיד בכיר, שהיה אחראי לפיקוח על חניונים בעיריית תל אביב, שאהב לקבל תלושי קניה של הרשתות השונות בתוך מעטפות. הבעיה הייתה שבעת נטילת השוחד לא הוחלפו בין נותני השוחד ובין אותו פקיד מלים, אלא מעטפות בלבד. ישי בן דרור, שכתבה עליו שודרה בחדשות ערוץ 2, התקין מצלמות במשרדו, כדי לצלם את העברת המעטפות ומכאן הדרך להרשעה הייתה ברורה. וכל זה הזכיר לי את הסקרנות שגיליתי בעבר על אהבת המעטפות של לוקחי השוחד ואת ההסבר שמצאתי במחקר.

זוכרים כמה עבודה השקענו בעטיפת מתנה קטנה בשכבות רבות של עטיפות ואת ההנאה שהייתה כרוכה בכך? כך, בוודאי אפשר להיזכר בהנאות שהיו לנו בעת אריזת מתנה בעטיפה יפה. היום, כמעט בכל חנות שמוכרת מתנות, עוטפים יפה את המתנה ואף מדביקים על העטיפה סרטים יפים. גם משחקים חברתיים רבים כוללים מתנות, בדרך כלל, פעוטות ערך, שעטופות בשכבות על גבי שכבות של עיתונים, ניירות, קופסאות ושאר סוגי עטיפות כיד הדימיון של העוטף.

זוכרים את ההנאה שלנו בעת בגילוי מתנה שקיבלנו אחרי הסרת עטיפתה? זוכרים את המתח שהיינו בו בעת הסרת העטיפה, נייר אחר נייר, ואת השמחה והסיפוק ברגע גילוי המתנה שבתוך העטיפות?

מדוע העטיפה צריכה להשפיע, הרי העיקר היא המתנה עצמה?! הנושא נבדק במחקר שערך פרופסור דניאל הווארד מדאלאס ב – 1992. הוא תכנן סדרה של ניסויים לבחון את ההשערה: האם מתנות עטופות מוערכות יותר ממתנות לא עטופות. בניסוי אחד, התבקשו הנבדקים להעריך 4 מוצרים שונים, אם כי לאמיתו של דבר הם העריכו מתנה שקיבלו בתמורה לאחד ממוצרים אלו. מחצית מהנבדקים קיבלו את המתנה כשהיא נתונה בשקית פלסטיק של היצרן של המוצר, והמחצית השנייה קיבלו את אותה מתנה עטופה בנייר כחול – לבן (ללא שום קשר לדגל ישראל) עם סרט בצבעים תואמים. כל הנבדקים התבקשו להעריך את המתנה בשלושה ממדים: רצוי – לא רצוי, טוב – רע, טיפשי – חכם. הציון שהעניקו מקבלי המתנות העטופות היה גבוה יותר מהציון של הקבוצה השנייה. בניסוי נוסף, גם הפעם, חלק מהנבדקים קיבלו מתנה עטופה וחלק לא, אך בנוסף לכך, לחצי ממקבלי המתנות העטופות (רבע מכלל הנבדקים) נאמר שהמתנה נועדה להם ולחצי אחר שהמתנה הייתה מיועדת לאדם אחר. כך גם חולקה קבוצת מקבלי המתנות ללא עטיפה. מקבלי המתנות, להם נאמר שהמתנות היו מיועדות להם, העריכו יותר את המתנות העטופות מאשר את הלא עטופות. מקבלי המתנות שחשבו שהמתנות היו מיועדות לאחרים היו אדישים לקיומה של עטיפה או להיעדרה. בניסוי נוסף שערך הווארד, הנבדקים, כולם סטודנטים, חולקו לשלוש קבוצות לפי המתנות שקיבלו: מתנות עטופות בעטיפה הצבעונית, מתנות עטופות בנייר חום ללא קישוטים ומתנות לא עטופות. כמובן, שאלו שקיבלו את המתנות העטופות בצורה יפה העריכו את המתנות יותר משתי הקבוצות האחרות. אפילו מקבלי המתנות העטופות בנייר חום פשוט העריכו את המתנה יותר מאלה שקיבלו אותן ללא עטיפה כלל.

נכון, יש הסברים ותירוצים נוספים ופשוטים מאד לחילופי המעטפות. מקבליהן יכולים לטעון שהם לא ידעו שמדובר בשוחד, כמו שטען פרופ' סמולינסקי, שזוכה מחמת הספק. הכספים במעטפות מוסתרים מעין כל, כפי שכמעט תמיד השוחד נעשה בחשיכה. מקבלי המעטפות יכולים לטעון שלא ידעו מה מכילות המעטפות ועוד ועוד, נימוקים שמושמעים בידי פרקליטים שנונים, שלעתים נדחים על ידי השופטים אך לעיתים מתקבלים באהדה, בעיקר כשמדובר בבכירינו המיוצגים על ידי פרקליטי צמרת.

הסברים או יותר נכון תירוצים אלו אינם מפחיתים מחשיבות הממצאים והעדויות המחקריות הרבות ומהתיעוד הרב על שליפת רגשות ומצבי רוח מהעבר והחייאתם מחדש במצבים דומים בהווה, ועל הדרך כיצד רגשות מהעבר משפיעות על העמדות שלנו כיום ומעצבים אותן. גם לוקחי השוחד, בכירים יותר ובכירים פחות, כנראה משחזרים, בצורה לא מודעת, את רגעי ההנאה והשמחה בעת קבלת מתנות, בין אם בילדות ובין אם בבגרותם. פעם נוספת, נוכל להטיל את האשמה על ההורים, המחנכים, החברים והידידים, שנותנים לנו מתנות עטופות היטב. אך אני מקווה שלוקחי השוחד לא יציגו מחקרים אלו כראיות לנסיבות מקילות למעשיהם.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • צבי גוטמן  ביום 26 בפברואר 2011 בשעה 18:28

    מסתבר שהנשיא לשעבר משה קצב נהג בניגוד לממצאי המחקר: הוא מיהר לקלף את ה"עטיפות" מעל ה"מתנות" שנטל לעצמו, וקיווה לשינוי קל בפתגם הידוע "שונא (עטיפות ל)מתנות יחיה". הבעיה: התופעה נחשפה רק כאשר קצב עצמו התלונן על שאחת ה"מתנות" תבעה ממנו "כיסוי" אחר כפיצוי ל"עטיפה" שהסיר ממנה.

  • דורון  ביום 27 בפברואר 2011 בשעה 10:21

    טור מעניין ויפה

  • שלמה יונס  ביום 27 בפברואר 2011 בשעה 11:07

    זה מחזיר אותי לאחד ממערוכני הגשש האלמותיים זוכרים?
    את המשפט:"תשים את הכסף מבלי שארגיש"
    אם זה לא היה עצוב כל כך,אפשר היה גם לצחוק,הוא שאמרנו כסף מסריח
    לא מריח ,כי לכסף אין ריח מאז ימיו של יוליוס קיסר שהטיל מס על
    השימוש במשתנות ברומא.
    שלמה יונס

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: