על שכר ואכזריות – נקודת מבט אחרת על שכר הבכירים

זוכרים את הסרט "שטר בן מיליון", בו כיכב גריגורי פק? אצלנו, בכל הקשור לשכר בכירים במגזר הציבורי זה לא סרט, והשטר הוא אמיתי. בחודש האחרון דשו בנושא זה כל כלי התקשורת, עד שהדברים היו לזרא. אולם, לשכר המיליונים יש השפעות נוספות, שכדאי להכירן.

עם פרוס עונת הדוחות הכספיים של החברות הציבוריות, נראה שנכנסנו לתוכנית ריאליטי ששמה "למי יש יותר גדול?". לא, לא מה שאתם חושבים, אלא למי מהמנהלים יש שכר ובונוסים גבוהים יותר והטבות ואופציות יותר גדולות. המלצותיה של הוועדה בראשות השר נאמן לבחינת שכר הבכירים, הן בעיקר מגוחכות, אך גם אותן אין ממשלת הימין הכלכלי מתכוונת להוציא אל הפועל. ומכיוון שאצלנו הכול פועל ב"הפוך על הפוך", נשאלת השאלה האם באמת רוצים להגביל את שכר הבכירים? ודרך אגב, אני כלל לא בטוח שהמונח רוצים נכון כשמדובר בבכירים עצמם, לרבות בפקידות הבכירה שרואה בתפקידים הבכירים במגזר הפרטי את משאת חייהם, וחלק גדול מהם יגיע לשם. ואם בכל זאת, יותר להתנבא – שכר הבכירים בשנה הבאה כעת חיה יהיה גבוה יותר. לעומת זאת, שכר השכירים החלשים (לא של חברת החשמל, מקורות, הבנקים ועוד) כנראה יוגבל.
אך, השכר הגבוה של הבכירים משפיע לא רק עלינו, בין אם אנו מזילים ריר למקרא הידיעות על שכרם הגבוה ובין אם זעקתנו באה מהשקפה סוציאליסטית (או כפי שהיום זה נקרא בלשון מכובסת, כדי לא להיות מואשם בקומוניזם "סוציאל-דמוקרטיה") ומתוך ערך של שוויון. השכר הגבוה משפיע קודם כל על מקבלי השכר המוגזם הזה.
כבר כששירתתי במשטרת ישראל, טענתי שכאשר קצין מתקדם מדרגת תת-ניצב לדרגת ניצב הוא עובר מעין טרנספורמציה קוגניטיבית ורגשית. כנראה שקלעתי לדעת גדולים וכך כתב קיפניס (Kipnis) במאמרו מ – 1972 "האם הכוח משחית?" (בתרגום חופשי לעברית): תפיסת עמדה של כוח משנה את החשיבה, המוטיבציות וההתנהגויות של האדם בצורה מאד משמעותית. הכוח, שניתן לבכיר לשם ביצוע תפקידיו, הופך למטרה לכשעצמה, במקום כמשאב להשגת מטרות הארגון.
התמונה דומה גם אצל בכירי המגזר הפרטי, כפי שמשתקף בשכר של המנהלים בחברות הציבוריות. במחקר שנערך באוניברסיטת הרווארד, על ידי ד"ר סרידהרי דסאי, נמצא שככל ששכרם של מנהלים גבוה יותר – הם הופכים להיות אכזריים יותר כלפי העובדים. כן, היא משתמשת במונח זה "אכזריים", שאין מתאים ממנו גם לישראל. היא מצאה שהעלאת שכרם של מנהלים יוצר אסימטריות של כוח בחברה, והמנהלים הבכירים בה, הם בעלי המאה והדעה, מסתכלים על עובדיהם כעל חפץ מתכלה ולא כעל יצורי אנוש בעלי כבוד. ממצאי המחקר מצביעים כי התוצאות של העלאת שכר המנהלים הן טיפול לקוי ואכזרי בעובדים, פיטורי עובדים במסווה של התייעלות ארגונית ושינויים ארגוניים, הפחתת ערכן של תוכניות לביטוח רפואי ולתגמולים בעת פרישה, פגיעה בתנאי העבודה של העובדים ועוד.
נכון, שהכותרות בחודש האחרון, חודש האביב והפריחה של הדוחות הכספיים ושל שכר המנהלים, דשו במנהלים בחברות הציבוריות. אך התיאור של ד"ר דסאיי מתאים גם לאלה שבשלב זה אינם נמנים על הקבוצה הזו. תיאור זה מתאים גם לאותם אנשים שחפצים להגיע לתפקידים הבכירים במגזר הפרטי, התפקידים ששכר עתק בצידם. אותם אנשים, אף כי עדיין משמשים בתפקידים שונים במגזר הציבורי, כגון בכירי משרד האוצר, רואים במנהלים בחברות הציבוריות את קבוצת ההתייחסות שלהם, אליה הם שואפים להצטרף ואליהם להידמות. כך, ניתן להבין טוב יותר את המאבק של פקידי משרד האוצר בתנאי העבודה והשכר של עובדים סוציאליים, קלדניות בבתי המשפט ועוד קבוצות של עובדים מקופחים. פקידים בכירים אלו מתנהגים כך כדי לצוד את עיניהם של בעלי השליטה בחברות הציבוריות במגזר הפרטי. התנהגות אכזרית כזו בוודאי תישא חן בעיני הטייקונים בעלי השליטה באותן חברות, כי כך הם רוצים שהמנהלים בחברות שלכם ינהגו כלפי העובדים. ואז, או אז, יצודו הטייקונים את אותם פקידים כאשר יסיימו את עבודתם במשרדי הממשלה. וכאשר הפקידים יתמנו לתפקידים בכירים במגזר הפרטי ויקבלו שכר עתק – הם ישובו ויתאכזרו לעובדים, גם אם מכסא אחר.
לסרידהרי דסאי מספר המלצות בעניין שכר הבכירים, ביניהן: את הקשר הסימביוטי בין הדירקטורים ובין המנהלים יש לנתק, ורק דירקטורים חיצוניים יעסקו בבחירת המנכ"ל וחברי ההנהלה; אין להעסיק משרדי ייעוץ ומבקרים, הנשכרים על ידי המנכ"ל לצורך ביצוע עבודות שונות בחברה, בייעוץ על שכר המנהלים יש לסגור את הפרצות, המאפשרות להתחמקות ממיסוי תגמולים למנהלים; וכדאי לחייב את המנהלים לתרום אחוז קבוע משכרם (ולא מכספי החברה) לצדקה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • Corinna Hasofferett קורינה  ביום 3 באפריל 2011 בשעה 1:03

    וראו גם כתבה ב-Atlantic הסוקרת מחקר על מצוקות העשירים.
    מאידך, אצלנו בית המשפט מקפיד לדאוג לבל נכביד על קופת המדינה.
    אבל ה כבר נושא לרשומה, אם לא לעשרות.
    כבד.

  • שרון  ביום 3 באפריל 2011 בשעה 8:18

    יפה כתבת,לדעתי הדבר היעיל להקטנת החזירות של המנהלים הבכירים זה פשוט פרסום נרחב במדיה על המשכורות השמנות והבונוסים (מה שלדעתי נעשה כעת ןיוצר אנטגוניזם בציבור).

    אישית אין לי בעיה עם תחושת החזירות של המנהלים הבכירים ,מצחיק אבל אני אפילו טיפה מרחם עליהם בהסתכלות הצרה של "כמה אני מרוויח" ואינני חושב שיש מתאם חיובי גדול בין קבלת משכורת יומית של 70K או 50K ,לבין הרגשת אושר,

  • חנן וייס  ביום 3 באפריל 2011 בשעה 10:33

    החברות הציבוריות מנפיקות אג"ח (ר"ת – הלואה שאין צורך להחזירה),

    בדרך מושכים בכיריה משכורות עתק.

    בגלל שיטת המשטר הישראלית של אין משטר, ואיש הישר בעיניו יעשה,

    כולל ביניש וראש ועד ח"ח,

    אין מי שיכול לאכוף משהו.

    המשטרה חדלת פרעון
    הכנסת אוטוטו לפני פניה לקבלני הקולות
    ברק, גלנט וטירקל עשו יד אחת כנגד מבקר המדינה (למעט השר איתן)
    ה"סרוגים" תופסים כוח
    פרס מוכר רכבים חשמליים לשנת 3020 (עוד אלף שנים)
    והתקשורת עוסקת ב-20 $ המיותרים שהוציאה שרה נתניהו,

    האם היה עדיף לעם ישראל אם אשת ראש הממשלה היתה מופיעה כעוזרת בית ?!

  • שלמה יונס  ביום 3 באפריל 2011 בשעה 13:52

    אכן זה המצב. לתקנו ניתן ע"י חקיקה שתגביל את שכר הבכירים וגם
    ניתן לקבוע בחקיקה שחברות שמגייסות הון מהציבור,יחיבו להשיב לנו לציבור חלק מההון שגויס ,הם הרי עושים עלינו קופה רצינית ,שהם
    מגייסים אשראי בבנק הס משלמים ריבית שישלמו לנו לציבור כולו ריבית על ההון שגויסו ,אני מוכן להקים קרן לשם כך ולעמוד בראשה ,הקרן תפנה את ההכנסות למטרות חינוך ,בריאות ,רווחה עפ"י
    סדרי עדיפות שייקבעו בחוק ,הקרן תנוהל בשקיפות מירבית ותוכל לפעול גם נגד חברות מרדניות בשילוב עם הרשות לניירות ערך ,לסרבנים,לא נאפשר לגייס הון מהציבור.

  • גל מוטאי  ביום 3 באפריל 2011 בשעה 16:22

    על שכר בכירים והשלכות הסוגיה הבעתי דעה במאמר :http://www.elulbm.org.il/?p=823 אין ספק שסוגיה כאובה בחברה הישראלית וכאמור אין אינטרס לאף אחד "מהבכירים" להסדיר את הסוגיה בחקיקה.

  • צבי גוטמן  ביום 4 באפריל 2011 בשעה 7:02

    איך צומחים ומתמנים בכירים באירגונים גדולים כבר למדנו לפי חוקי פרקינסון ופיטר. הכרתי כמה בכירים כאלה שהפכו "כוכב נולד" בארגונים גדולים, לפי הנוסחה הידועה: מדובר בחדלי אישים, אפרוריים וחסרי כישורים מיוחדים – לבד מה"כישרון הגדול" להתחנף ל"בוס" הממונה עליהם, להימנע מלחלוק עליו ולהרבות בשבחו במיוחד בנוכחותו. הבוס לא יאחר לטפח ולרומם את כפיפו החנפן, שיכפול מושלם לו בצלמו ובדמותו.

  • ברוטוס ונטוס  ביום 13 במאי 2011 בשעה 19:29

    גְּמוּל מְנַהֲלִים – עַמּוֹדוּ!

    http://cafe.themarker.com/post/1564105/

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: