מדוע קשה להאמין לדיווחי המשטרה שהפשיעה יורדת?

מספרים על שלושה סטטיסטיקאים שיוצאים לציד שועלים. הסטטיסטיקאי הראשון יורה בשועל אך מחטיא במטר ימינה. הסטטיסטיקאי השני יורה בשועל אך מחטיא במטר שמאלה. הסטטיסטיקאי השלישי אינו יורה, אך צועק בהתלהבות: "בממוצע פגענו בו". גם המשטרה לא תמיד פוגעת, אך מפרסמת סטטיסטיקות שונות, לפיהן היא מצליחה להוריד את הפשיעה.
סטטיסטיקה רשמית מסתירה לעתים קרובות יותר מאשר היא מגלה, וכך גם הסטטיסטיקה המשטרתית. גם הנתונים המפורסמים פעם בשנה על ידי משטרת ישראל מגלים טפח ומסתירים טפחיים.
לפי הדוח האחרון של משטרת ישראל, שפורסם באתרה בימים האחרונים, יש ירידה בפשיעה מאז 2004. בעבירות אלימות המגמה הכללית מאז 1998 ועד לראשית העשור הקודם הייתה של יציבות. אולם, לפי נתוני המשטרה מאז 2006 ועד 2010, יש ירידה ניכרת של 22% בעבירות אלימות. משום מה, ה"אדם ברחוב" לא חש בכך. אך התחושה הזו, גם אם היא קשה למדי, אינה מספיקה כדי לערער את הנתונים הסטטיסטיים שמפרסמת המשטרה.

לעתים, צריך לנבור ב"מספרים הקטנים" (על משקל "האותיות הקטנות") כדי להגיע לנתוני האמת. כך, למשל, הצדקתי בעבר (וגם היום עמדתי לא השתנתה בנושא זה) את השימוש בתחבולות במסגרת חקירה, לאחר שבחינת הנתונים לפי סוגי עבירות, הצביעה על עליה במספר הפשעים החמורים ובעיקר בעבירות רצח, ניסיון לרצח, שוד, שוד בנסיבות מחמירות, אונס ואלימות (נכון למועד פרסום המאמר על תחבולות בביטאון "הסניגור" ב – 2003). לדוגמא, לפי נתוני שנת 2002 הייתה ירידה במספר התיקים שנפתחו בגין אלימות גופנית. אך בעוד טענה זו של המשטרה הייתה נכונה לגבי כלל התיקים, הפרדה בין תיקי פ"א (סיווג של תיקים פליליים, שנפתחים בדרך כלל בעבירות שאינן קלות) ובין תיקי א"ת (אי תביעה, סיווג לתיקים בגין עבירות קלות וקלות מאד, שנסגרים ללא חקירה משמעותית ולעתים ללא חקירה כלל) מצביעה על מגמה שונה. נכון לאותו זמן, אף כי מספר כל תיקי האלימות ירד, מספר התיקים בגין עבירות אלימות קשה עלה, בעוד מספר התיקים בגין עבירות אלימות קלה ירד.

אך זהו ניתוח של תופעת האלימות לפי נתוני המשטרה עצמה. מאז, שינתה המשטרה את מנהגיה ואת סיווג העבירות, וכך קשה להבחין בין אלימות קשה וחמורה ובין קלה. ואף כי המשטרה מפרסמת סיווגים שונים של עבירות אלימות, אין ביטחון שהסיווג של אירועי האלימות לחמורים ולקלים – מהימן.
לעתים נופלת לידינו הזדמנות טובה לבדוק את הנתונים והסטטיסטיקות שמפרסמת המשטרה ולעמת אותן עם נתונים אחרים. נכון, ניתן לטעון שגם הנתונים הנוספים הם פרי עיבוד סטטיסטי, וכבר כתבתי משהו על סטטיסטיקאים, אך ההשוואה בין שני קבצי הנתונים מעניינת לכשעצמה ובמיוחד מטילה ספק רב במהימנותם של הנתונים המשטרתיים.

אתמול פרסם המרכז לחקר טראומה ורפואה דחופה במכון גרטנר נתונים אודות פגיעות טראומה בישראל בעשור האחרון. באתר המרכז אף נמצא פרסום בנושא זה לגבי השנים 1998 – 2005. שתי קבוצות הנתונים גם יחד מאפשרות הצצה לחדר הסגור בו מוסתרים הנתונים האמיתיים של משטרת ישראל אודות עבירות אלימות.

לפי מרכז זה, חלה בעשור האחרון עליה מדאיגה (כנראה לא את המשטרה) באירועי אלימות שהסתיימו בפגיעה גופנית ובפציעה. האירועים הללו עלו פי שלושה מ – 1998 ועד ל – 2010. גם לפי מדד חומרת הפגיעה התמונה אינה ורודה כלל. ברוב מדדי החומרה, נפגעי אלימות נפצעו קשה יותר מפגועי טראומות אחרות. 13% מנפגעי האלימות נפצעו קשה ואנוש לעומת 10% בין יתר הפצועים. כ – 30% נזקקו לטיפול בחדר הלם, לעומת 13% מבין יתר הפצועים. התמותה של נפגעי האלימות גבוהה יותר משל נפגעים אחרים (נכון, בשברי אחוזים בלבד, אך כל שבר אחוז המייצג אדם שנרצח או שנהרג  מייצג עולם מלא). גם השימוש בנשק חם באירועי אלימות – עלה במשך השנים. ויש להבהיר, כי מדובר באירועים פליליים בלבד ולא בנפגעי מאירועי טרור ומאירועים ביטחוניים אחרים.

נכון, המדובר בעבירות אלימות בלבד, אך מדוע שנניח שנתוני המשטרה נכונים ליתר העבירות, אם בעבירות אלימות מתגלה שתמונת הנתונים שמספקת לנו המשטרה אינה נכונה?

ייתכנו לכך מספר הסברים:
• עקב ירידה חדה במידת האמון של הציבור במשטרת ישראל, אנשים אינם מתלוננים, גם אם הם נפגעים קשה, קל וחומר כאשר הפגיעה קלה.
• אדם שהתלונן בעבר ו"זכה" ליחס שלילי מצד המשטרה, לא ימהר לשוב ולהתלונן שם. וכדאי להציץ בסקר שהזמינה משטרת ישראל (ומצוי באתר המשרד לביטחון הפנים ובאתר משטרת ישראל), שם נמצא ששביעות הרצון של האזרחים שנזקקו לשירותי המשטרה יורדת והולכת.
• המשטרה אינה רושמת תלונות של הציבור ועושה הכול כדי להניא אותם מלהתלונן.
• המשטרה "משחקת בנתונים". החוקרים אינם פותחים תיקים פליליים בגין תלונות המוגשות על ידי אנשים מהציבור, אלא גונזים את התלונה ללא פתיחת תיק, והכול כדי להציג תמונה ורודה של פשיעה יורדת. וכבר פורסמו בתקשורת מספר כתבות על "תוכנת המנה"ל" שהונהגה במשטרה ועל עיוותי הססטיסטיקה שיצרה.

ואם למשטרה יש הסברים אחרים – היא מוזמנת לתיתם. ללא תשובה מניחה את הדעת (לפחות) – לא נוכל להניח שהנתונים שמספקת לנו המשטרה בדוחותיה נתוני אמת הם.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • פיני פישלר  ביום 13 במאי 2011 בשעה 23:13

    שנים רבות אני טוען , כותב, מתראיין, צועק מתריע שהנתונים הסטטיסטיים שמציגה המשטרה הם נתונים מסולפים, כוזבים ומעוותים בכוונת מכוון תוך הטעיית שרי הממשלה בישיבות ממשלה והטעיית חברי כנסת בועדות בכנסת – על הטעיית הציבור כולו – ואיש לא היה מוכן לשמוע. תוכנת המנה"ל היא פיקצייה וכלי שיקרי לקידום קצינים. זהו רק קצה הקרחון. כעת תורו של מבקר המדינה הבודק את תוכנת המנה"ל לזמן את הניצבים השונים ליתן הסברים לקראת העמדתם הם לדין פלילי.

    • יוסי  ביום 3 ביוני 2011 בשעה 1:11

      אני מאמין שלפחות חלק מהירידה בסטטיסטיקות המשטרה נובעת מהיחס שהמשטרה נותנת למתלונן והאפקטיביות של טיפולה כך שיורדת המוטיבאציה של הציבור להתלונן. לאחרונה חוויתי זאת באופן אישי כאשר לקוחה מסרה לי שקיבלה יחס מזלזל כשהגיעה למסור תלונה. בעקבות זאת פניתי טלפונית אישית למפקד היחידה והיחס שאני קיבלתי השאיר אותי המום עד כדי כך, שכתבתי תלונה כנגדו לנציב תלונות הציבור במטא"ר.

      • דונלד לי  ביום 21 ביוני 2011 בשעה 10:52

        זה בסדר – עד כאן.
        כדאי שתשתף את צבור הקוראים בהמשך השתלשלות הענינים.
        הקבלת תגובה על תלונתך? לאחר כמה זמן? האם התגובה ענתה על צפיותיך? אם לאו – מה בדעתך לעשות הלאה בענין זה? התפנה לאינסטנציה גבוהה יותר לצרך טפול נאות יותר? התמשיך לטפל בענינך – או שמא תרפה ממנו, ואם גם בחרוק שנים?
        דעתי האישית היא, שמקור הרעה בממשלה. אין השרים רוצים במשטרה חזקה ומתפקדת, שעלולה להפנות עֳקָצֶיהָ כלפיהם. הרי לא יבצר מהשרים לשנס מתניהם, מהיום למחר, ולשנות פני הדברים מיד.
        נראה לך שאנשים כמו נתניהו או ברק או (ואוי לאותה בדיחה תפלה) אלי ישי, יעשו למשטרה חזקה ומהימנה?! ספר אחת יותר מוצלחת.

    • meirgilboa  ביום 3 ביוני 2011 בשעה 12:47

      פיני יקר
      חשבתי שאתה כקורא של ביקורות מבקר המדינה הנוכחי על המשטרה צריך להפסיק לקוות לישועה מצידו. הביקורות של המבקר הנוכחי בכלל ועל המשטרה בפרט נכתבות ומנוסחות לפי האג'נדה האישית שלו, ולא לפי ממצאי הביקורת. לכן, הוא לא כתב ביקורת קשה על דודי כהן, על אף שהלכה למעשה עשה מעשה של הפרת אמונים והכניס עצמו למצב של ניגוד אינטרסים בקדמו את אחיו, רק כי דודי כהן נתן גב לחקירות נגד אולמרט. ומאחר שרצה לרצות את חיים רמון, כתב את מה שכתב בדוח על האזנות סתר ולכן המליץ לא לקדם את הפרקליטה ואת קצין המשטרה שטיפלו בתיק של רמון. ואלו רק שתי דוגמאות מתוך רבות אחרות שיש.

  • דורון נבות  ביום 14 במאי 2011 בשעה 10:59

    הפוסט פורס תמונה עצובה – משכנעת לצערי – גם לגבי המציאות האלימה בה אנו חיים, וגם לגבי המשטרה, שכנראה מוליכה את הציבור שולל.
    חשוב, עצוב ומעורר מחשבות.

  • שלמה יונס  ביום 15 במאי 2011 בשעה 13:31

    וכל זה עוד בלי הקומבינות שנעשו בעבר ואיני יודע אס גס כיום,לפיהם היו בעבר מפקדי תחנות שסלפו נתונים וסייוגו תיקים
    בסיווגים שונים ומשונים על מנת להצביע על עמידה ביעדי המפכ"ל
    מחשש שיקראו למפכ"ל וידרשו לתת הסבר מדוע אינם עומדים ביעדי
    המפכ"ל וכפועל יוצא יודחו מתפקידם.

  • פנינה  ביום 2 ביוני 2011 בשעה 11:25

    כתושבת השרון, באחד היישובים מוכי עבירות רכוש, זכינו לראות ניידות בכמה צרופים:
    כשמישהו מהמועצה מזמין אותן לתקוע דוחות תנועה, ואז בשעות השיא, כשהכניסה והיציאה ליישוב שלנו כמו גם לכל יישובי הסביבה פקוקה, מהירות הנסיעה נעה סביב 20 קמ"ש בממוצע (בעצם – 20 מכסימום לא בממוצע)
    הם עוצרים נהגים, בודקים רישיונות, עובדים כמו ציידים מול ברווזים יושבים…אגב, הם בדרך כלל מצויידים באופנועים מהירים שאמורים לתפוס את הממהרים בדרכים… שימוש יעיל לכלי כזה במשטרה …

    כשהמועצה הלא ידידותית שלנו מזמינה אותם כדי לעצור פעילים שמתנגדים לסחבת ולחוסר ההתנהלות של המועצה, ארוע ספציפי בו מחו הורים נגד בעיות בטיחות בבית ספר מסויים… גם אם המחאה אינה הפגנה, ואינה מפריעה לסדר ו/או לציבור…
    כשהמועצה מזמינה אותם לתקוע דוחות לחונים על המדרכות (יישוב קהילתי בצביון כפרי, כשאין מקומות חניה מספיקים!), מחיר הקנס: 250 שקלים, בהרצליה, שזו עיר, מחצית הסכום בלבד!!!

    אם מישהו מתקשר להזמין ניידת כשהוא מזהה פריצה/ גנבים /תנועה חשודה/ אלימות/ ונדליזם/ אלימות במשפחה:
    הוא מתבקש להגיע לתחנה בעיר הסמוכה להגיש תלונה (וגם אז, המשטרה מנפיקה אישור גניבה ופריצה לטובת חברת הביטוח, אין שום ניסיון לעצור את הגנבים, לקחת טביעות אצבעות וכו') או שקוראים לתוקף להגיע לתחנה לאחר כמה ימים, בין לבין… ההרגשה של המותקף היא טרור אמיתי!!!
    במקרה הכי טוב, המשטרה מגיעה שעה/ שעתיים לאחר הקריאה, ואז… הם לא תופסים אף אחד…

    אחרי הפעם העשירית שזה קורה, גם דביל מושלם מבין ש… אין טעם באמת! אפילו אם רוקנו את כל הבית…

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: