דרעי לראשות הממשלה

מאז שאריה דרעי הכריז (והוא שב ומכריז כבר כשנתיים) על חזרתו לחיים הציבוריים ולפוליטיקה, שבים ושואלים אותי רבים מאד האם יש להתיר לו זאת. אכן, יש לאפשר לדרעי לחזור לפוליטיקה הישראלית, אך יחד איתו יש להחזיר רבים וטובים אחרים, שמצאו את עצמם מחוץ לפוליטיקה ללא כל הצדקה אמיתית. הפוליטיקה הישראלית ראויה להם.

להלן הרשימה הלא מלאה:

אריה דרעי יוחזר ישירות לתפקיד ראש הממשלה. מגוון העבירות בהן הורשע מאפשרות לו להקיף תחומים רבים מאלו שמטפל בהם ראש הממשלה.

חיים רמון – שר הביטחון, הוא באמת יודע מה הדבר הנכון לעשות לפני דיון בממשלה על מלחמה.

אברהם הירשזון – יוחזר לתפקידו כשר האוצר, הוא יודע כיצד להעביר כספים מסעיף לסעיף. הוא בהחלט יודע לשמור על הקופה (שלו).

שוקי פורר – שר הפנים. אמנם רק ראש עיריית רחובות בעבר, אך צבר ניסיון בחלוקת כספים ברשויות המקומיות.

צחי הנגבי – שר המשפטים, יש לו כבר ניסיון גם בחקירות גם במשפטים, ובעיקר כיצד לזהות עדי שקר.

שלמה בניזרי – שר העבודה – אשף בסידור עבודה לעובדים זרים.

יאיר לוי ועופר חוגי – שרי החינוך ברוטציה. הראשון –  לאחר שהצליח למצוא כספים ללא שימוש ברשת החינוכית של ש"ס אל המעיין. והשני – בגין הידיעות שרכש איך לקבל כספים ממשרד החינוך בעבור תלמידים שלא קיימים.

ד"ר ולדימיר יקירביץ – שר הבריאות, יודע לנתח נהדר ולחלק את זמנו בין מי שמשלם לו לבין מי שלא משלם. הוא גם יודע לחתום על תעודות פטירה לכאלה שמתו על שולחן הניתוחים.

משה קראדי – שר לביטחון הפנים הפסיק לכהן כמפכ"ל טרם זמנו, בעקבות דו"ח ועדת זיילר. לכן, מגיע לו פיצוי.

נחום מנבר – שר לאיומים אסטרטגיים – הוא אמנם לא היה בממשלה בעבר, אך הוא מבין היטב שמכירת מפעל של גז רעיל לאיראן הוא איום אסטרטגי, ועל כן יש לשחררו לאלתר מהכלא ולמנותו לתפקיד חשוב זה.

ויש גם מועמדים רבים לתפקידים מרכזיים אחרים בממשל:

משה קצב – ממונה על מעמד האשה.

ג'קי מצא – יוחזר לתפקידו כמנהל רשות המסים. הוא יודע ממי לקבל עצות על מינויים כל כך מוצלחים, שעליו להמשיך בהם.

חיים ברביבאי – אחראי על פרסומים ממשלתיים, שהוא יודע כיצד להדפיס פרסומי בחירות בעלות נמוכה ביותר.

רפאל פנחסי ועומרי שרון – מועמדים לתפקיד מבקר המדינה, הם יודעים היטב כיצד להכין את חשבונות הסיעות לביקורת. ואולי ישמשו בתפקיד ברוטציה.

איציק מרדכי – רמטכ"ל – אלוף שלושת הפיקודים הוא כבר היה, ועכשיו הוא זה שיחזיר את החיילות למקומן הנכון בצה"ל.

יואב גלנט – כפיצוי על שלא מונה לרמטכ"ל, יהיה מועמד למנהל מינהל מקרקעי ישראל, בעקבות הניסיון שלו בחלוקת קרקעות במושבים.

יאיר פרץ – ראש המועצה להשכלה גבוהה, בעקבות ניסיונו בהגשת עבודות אקדמיות.

סלאח טריף – ראש מינהל האוכלוסין במשרד הפנים, בעקבות ניסיונו לסדר רישיונות לישיבת קבע בישראל תמורת כספים לכיסו.

יחיאל חזן ומיכאל גורלובסקי – יו"ר הכנסת, הם יודעים איך לארגן הצבעות בכנסת.

רציתי להציע גם את תפקיד נציב שירות בתי הסוהר, אך על כך היו כל כך הרבה מועמדים עם ניסיון שלא יסולא בפז, שוויתרתי.

אני מתנצל בפני מועמדים נוספים, רבים מאד, שלא מניתי ברשימה הזו, אך אם הם יבקשו יפה, אעשה מאמצים נוספים למצוא להם תפקיד מתאים לכישוריהם ולניסיונם המקצועי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דורון  ביום 30 ביוני 2011 בשעה 13:58

    אשר ידלין לראשות ההסתדרות ו…אהוד ברק לראשות מפלגת העבודה

  • נעה  ביום 30 ביוני 2011 בשעה 17:28

    אם זה לא היה כל-כך עצוב ושלנו אז ודאי שזה היה מאד מצחיק .

  • אהרון חבר  ביום 1 ביולי 2011 בשעה 4:18

    קשה שלא להבחין ברוח דברי הכתבה. אולם על אף שהדבר לא נאמר במפורש, הרי שהכותב אומר (אולי מבלי להבחין בכך) לעשות דברים שרשימת האנשים (אישים) עשו גם הם ועל כך ועוד הוא לועג להם.
    מה פרוש "לאפשר לחזור" או "יש להחזיר רבים וטובים אחרים"? אם אנו מתכוונים למשטר דמוקרטי, הרי שהציבור הוא זה שמציב מועמדים לתפקידים ציבוריים/פוליטיים, ולציבור יש את הזכות לבחור את מועמודיו. ביחוד שחלק מהרשימה הם אנשים שנשפטו ושילמו את חובם לחברה ולכן הם זכאים להבחר ו/או להיות ממונים,זה נובע מאופי התפקיד.

    • meirgilboa  ביום 1 ביולי 2011 בשעה 18:25

      אהרון חבר היקר
      שתי טעויות בתגובה אחת שלך:
      1. לא ברור לי כיצד הבנת שאני קורא לחקות את רשימת העבריינים ו/או המודחים עקב פגיעה בטוהר מידות ואת מעשיהם. אולי יש כאלה שצריך להסביר להם בצורה מפורשת – העבריינים הללו והפוגעים בטוהר המידות של השירות הציבורי ראויים לכל עונש ולא לחיקוי. אני אף לא לועג להם, אלא מגנה את מעשיהם. דרך אגב, עצם העובדה שאתם מכנה אותם במונח "אישים" מצביעה שדווקא אתה רואה בהם דמויות לחיקוי.
      2. לא ברור כיצד הבנת שאני באמת מתכוון שהם ראויים לחזרה לפוליטיקה ו/או לתפקידים ציבוריים. הרשימה היא פארודיה, אולי עצובה, על כוונתו של עבריין מורשע בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים לחזור לחיים הציבוריים. במדינות דמוקרטיות אחרות זה לא קרה, לא קורה ולא יקרה.
      ועוד ראוי להעיר – הציבור לא מציב מועמדים, אלא בוחר במועמדים שהם הציגו את מועמדותם הם או שמפלגותיהם הציבו את מועמדותם. אך, לציבור, באמצעות נבחריו, יש זכות לקבוע שאנשים שהורשעו בעבירות מסוימות לא ישרתו בתפקידיהם ציבוריים, שהרי הם הפרו את האמון של הציבור שבחר בהם בעבר. העובדה שהם ריצו עונש כזה או אחר אינה מכשירה אותם להיבחר פעם נוספת, וההתיישנות היא משפטית בלבד. מוסרית וציבורית אסור לאפשר לכאלה שרימו את הציבור בעבר לחזור לתפקידים, בהם הם יכולים לשוב ולרמות את הציבור ולמעול באמונו. האם נובע מאופי התפקיד שמותר לרמות את הציבור ולהשתמש בכוח, סמכויות ומשאבים שהוקנו לביצוע התפקיד בלבד, לצרכים אישיים ופרטיים?
      האם אתה היית עושה עסק עם אדם שרימה אותך בעבר?

  • מיקי  ביום 1 ביולי 2011 בשעה 12:02

    שכל אחד מן האנשים האלו יתכבד ויתמודד
    אם הציבור יבחר בו זה בסדר ואם לא גם בסדר

    ולכן דרעי יכול להתמודד – ונראה מה הציבור אומר

    • meirgilboa  ביום 1 ביולי 2011 בשעה 18:27

      מיקי
      האם אתה היית קונה דבר מה, מאדם שבקניה קודמת ממנו רימה אותך? ההתמודדות וגם העובדה שסיימו לרצות את עונשיהם, לא מכשירות אותם לכהונה ציבורית נוספת, שגם אותה יוכלו לנצל לטובתם האישית.

  • צבי גוטמן  ביום 1 ביולי 2011 בשעה 14:34

    "חתרן בלתי נלאה" – נשיא המדינה (סוף סוף חלום רטוב שהתגשם, לאחר ש"תרגיל מסריח" שיזם אריה דרעי בעברו למען ה"חתרן" הנ"ל, לא צלח).

  • יאיר  ביום 1 ביולי 2011 בשעה 21:29

    פרודיה, פרודיה, אבל יש חוק שקובע מתי עבריין רשאי לחזור לפוליטיקה.
    לא נאה, לא נעים לבחור עבריין לכנסת – זאת חובתו של הציבור להחליט. לצערי, הציבור בוחר גם עבריינים (לשעבר) אבל אי אפשר למנוע זאת אלא בשינוי החוק.
    מוטב, כמובן, להחליף את הציבור. אבל עדיין לא נמצאה הדרך לעשות זאת…

    • meirgilboa  ביום 1 ביולי 2011 בשעה 22:54

      יאיר
      אתה טועה. אין חוק שקובע מתי עבריין רשאי לחזור לפוליטיקה. יש הוראה בחוק עד מתי אסור לו לחזור לפוליטיקה, ויש הבדל עצום בין השניים. אבל, זו לא בעיה של חוק ולא של התיישנות משפטית, אלא בעיה של מוסר, ולדעתי לא צריכה להיות התיישנות ציבורית ומוסרית. ואני לא בעד חקיקה שתמנע מעבריינים לחזור לפוליטיקה, אלא, כפי שכבר כתבתי, הציבור צריך לעשות את שלו.
      ואם לא נאה ולא נעים לבחור עבריין לכנסת – אני מצפה ממך שלפחות אתה לא תבחר כזה.
      ולא, אני לא בעד להחליף את הציבור. הציבור הישראלי יותר ישר ויותר מוסרי מההנהגה הפוליטית שלו. אלא, שאט אט ההנהגה מקלקלת גם את הציבור (הדג מסריח מהראש).

  • צבי גוטמן  ביום 2 ביולי 2011 בשעה 11:04

    מה נלין כנגד מעריצי אריה דרעי המסויימים, שטענו מלכתחילה "הוא זכאי", אם בקרב ציבור רחב, אולי ה"מיינסטרים", שורר מוסר פוליטי כפול, כלהלן (רשימה חלקית):-

    1. יישובי "חומה ומגדל" מלפני קום המדינה (ברוח "דונם פה ודונם שם, אדמה נגאלת", בשמה תרמנו ל"קופסה הכחולה" של הקרן הקיימת) – הפכו לשם גנאי "התנחלויות" במקרה ה"טוב", ו"בלתי חוקיות" במקרה ה"רע", לאחר מלחמת ששת הימים (בנעורי היה קו "דן" שהוליך ממרכז תל-אביב אל “שייח מוניס”, לימים אוניברסיטת ת"א ברמת אביב, “גוש התיישבות" "כשר למהדרין” כיום, וטהור מתושביו ה"נפקדים” מהעבר).

    2. טרנספר "כשר" ליהודים אך לא לערבים – “מותר" לגרש יהודים מבתיהם בארץ ישראל למען "שלום", “מדינה יהודית דמוקרטית" וכו', אך "אסור" לגרש ערבים לאותן מטרות, בנימוקי "גזענות", "זכויות האדם" או סתם "מוסר יהודי" (כפול, כבר אמרנו?).

  • שלמה יונס  ביום 3 ביולי 2011 בשעה 13:28

    אין כל צורך בחוק,עובד ציבור שסרח והפר את אמון הציבור ולא משנה
    איזה עונש הוטל עליו,לא יוכל לחזור ולהיות עובדציבור ,נקודה.
    בדיוק כפי שברור במקרה של פקיד בנק(עובד ציבור) שמעל וגנב מכספי הבנק,האם ה וא יוחזר לעבודה בבנק ,ברור שלא ומקל וחומר. אריה דרעי
    צריך לאחר שהוא נכשל בקיום מצוות התורה,להמשיך ולהגות בתורה יום
    ולילה אני בטוח ששומרים לו מקום "בלב בנים:" וגם ב"יהודה יעלה"
    בוודאי ישמחו לקבל שיעורים מפיו.
    וכאן לצערי איננו משמשים אור לגויים,אלא נפל אצלנו ליקוי מאורות,
    בעוד שאצל הגויים ,ללא כל חוק ,ברגע שאיזה שר ,או פקיד בכיר ,רק
    נחשד בעבירות בהן הורשע אריה דרעי,הוא מתפטר עוד בטרם הוגש כתב אישום,אצלנו צריך להסיר את החסינות ובכלל עושים צלנו טובה,בל
    נשכח אריה דרעי עבד אצלנו,נכשל פוטר ישבבבית הסוהר ,כאחרון
    העברינים ,לאן בדיוק הוא רוצה לחזור.

  • ד"ר מאיר סיון  ביום 31 ביולי 2011 בשעה 7:52

    למאיר שלום רב,

    פני הדור כפני הכלב. אני מניח שהרשימה שלך "קצרה" משום שקצרה היריעה מלציין את כל שמותיהם של כל "ל"ו הצדיקים". הבעיה אינה במישור הפורמאלי, ברור שמי ריצה את עונשו רשאי לנסות ולחזור לעמדות שלטוניות. הבעיה היא של פגיעה חמורה בנורמה של התנהגות על פי כללים של טוהר המידות של אותם "אישים" שצויינו ברשימתך, ושל אחרים ששמם לא אוזכר. חבל שהציבור אינו מבין זאת, בין השאר בשל עודף המשפטיזציה של החברה הישראלית.

  • תמר שילה  ביום 1 באוגוסט 2011 בשעה 1:00

    לאהרון חבר אין הומור וזה נורא, כמו מה שקורה כאן. האם שמעת על חברה בעלת נורמות של התנהגות ציבורית נדרשת?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: