הכתמים על שמה הטוב (?) של המשטרה או מצאו את ההבדלים

"כל אנשי התחנה חייבים לזכור שתפקידיה העיקריים של המשטרה הם – מניעת פשעים וגילוי עבריינים. הם חייבים לראות כל תיק אשר בו לא נתגלה עבריין – ככתם על שמם הטוב בתור אנשי משטרה וכמעשה תגר לכבודם וליכלתם.

יכלתם של אנשי החקירות לא תיבחן על ידי קבלת הרשעות בתיקים של תקיפות או של פגיעות גופניות, או בתיקים אחרים מסוג זה, אשר בהם, בדרך כלל, מתגלה העבריין על ידי הנפגע עצמו, ותפקידה של המשטרה מצטמצם ברשימת העדות. דבר זה שריר וקיים גם במקרים רבים של גניבות פעוטות, שבהן נתפס הגנב בשעת מעשה.

כאבן בוחן ליכלתם ולמסירותם של אנשי החקירה ישמשו המקרים אשר בהם לא נודע העבריין תחילה, ושנתגלו לאחר מאמצים ועבודה מצד אנשי החקירות".

לא ייאמן, אך הדברים כתובים במסמך רשמי של משטרת ישראל. נכון, לא משטרת ישראל של היום, אלא בספרון של משטרת ישראל, שהתגלגל לידי, שכותרתו היא: "פקודות קבע: ארגון תחנות המשטרה וניהולן", משנת 1953. הדברים למעלה הם ציטוט מדויק מתוך הספרון, ורשומים בסוף הפרק על תפקידיו, ארגונו ופעילויותיו של משרד החקירות.

את ההבדלים בין המשטרה של אז ובין המשטרה של היום – אתם כבר תמצאו בעצמכם.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • Doron Navot  ביום 7 ביולי 2011 בשעה 16:07

    האם היום אין ספרון מקביל, ואם יש, האם אין/יש בו טקסט דומה?

  • meirgilboa  ביום 7 ביולי 2011 בשעה 16:53

    היום יש כרכים עבים של פקודות, נהלים והנחיות, שאני בטוח שאין איש משטרה אחד, לרבות המפכ"ל, שמכיר את כולן וגם לא את מרביתן. אני בטוח שכל השוטרים אף אינם מכירים את ההוראות באותו תחום בו הם עובדים.
    אני לא מכיר אף לא הוראה אחת שדומה למה שהמשטרה העריכה כערך חשוב לפני כמעט 60 שנה.
    לשם השוואה, למטה הקישור לדברי המפכ"ל החדש. הטקסט לא מתקרב לטקסט מ – 1953. בוודאי אין בו כל התייחסות למה יעשה המפכ"ל אם לא ישיג את היעדים שהוא הציב לעצמו בדבריו אלו. אני אף מוכן "להתפשר" ולומר שאי השגת מקצת היעדים שקבע המפכ"ל החדש בדבריו אינו כשלון. אך, האם המפכ"ל יראה את אי השגת מחצית מהיעדים ככתם על שמו? תמהני.
    אני מעריך שכאשר יבוא יומו להתחלף, הוא יאמר למפכ"ל שיחליף אותו שהוא מקבל משטרה טובה יותר, חזקה יותר, יעילה יותר מאשר הייתה בעבר, אפילו אם הנתונים יראו ההפך.
    דבר המפכ"ל:
    http://www.police.gov.il/aboutPolice/pages/dvaramafkal.aspx

  • שלמה ג.  ביום 8 ביולי 2011 בשעה 10:49

    מאיר, דברים נכוחים ומדוייקים, אבל – צריך לדעתי ל"השחיל" בקביעות גם כמה תובנות באשר למה צריך המפכ"ל דהיום שבא אף הוא מיהדות אגף החקירות , לתכנן ולבצע כדי שבדור הבא יזכה מחליפו למשטרה טובה ומקצועית… איך מעלים את הסטנדרט של החוקר הממוצע ושל קצין החקירות? מה משנים בהכשרות ובאימון של אנשי מקצוע אלו במהלך הקריירה המקצועית שלהם? איך מייצרים בונוסים וגמולים נוסח שכר עידוד דיפרנציאלי למצטיינים? איך מחדירים את תרבות התחקיר של חיל האוויר ליחידות החקירה (והמשטרה בכלל)? איך מודדים שרות אמיתי לאזרח ולציבור בכלל? איך משתפים את הציבור (נוסח "שידור חוקר"של פעם), בפיענוחים ובהצעות ייעול באורח קבוע? איך מלמדים ערבית ותרבות ערבית את ציבור הקצינים והחוקרים שלא מסוגלים להידבר עם ציבור כל כך גדול של חמישית מאוכלוסיית המדינה? ובקיצור, איך מנחילים טכניקות של "פרופיילינג" , הטמעת שיטות ותרגולי תשאול מתקדמים בכל דרג חקירתי והכרת אופציות המדע הפורנסי לכל חוקר בהיקפים ובעומקים הרבה יותר משמעותיים מהיום?
    הרבה שאלות ומעט תשובות ברוטינה של אגף החקירות והמודיעין – חרף העובדה שבראשו עומדים כיום אנשים מעולים. (שלמה)

    • meirgilboa  ביום 8 ביולי 2011 בשעה 11:03

      שלמה היקר
      הרבה שאלות חשובות. אני "רק רציתי לחזור הביתה בשלום" – רק להצביע על אחד הערכים שעליהם הצהירה משטרת ישראל לפני כמעט 60 שנה.
      השאלות והנושאים שאתה מעלה מזכירים לי, שכאשר משה קראדי מונה למפכ"ל שוחחתי עימו טלפונית וברכתי אותו. באותה הזדמנות הצעתי לו להיפגש על מנת שאוכל להציג בפניו את מחשבותי על קידומו של מערך החקירות במשטרה. אפילו הכנתי מסמך בן כ – 20 עמודים, שאוכל למסור אותו בעת הפגישה. מיד נקבעה לי פגישה איתו. דא עקא, שזו נדחתה, נקבעה מחדש, נדחתה וכך מספר פעמים, עד שאמרתי די! כשתרצה להיפגש באמת – תרים טלפון. מאז אני ממתין. המסמך – גנוז במחשבי ואת התשובה לשאלה אם המשטרה התקדמה מאז או לא – אשאיר בפעם אחרת.

  • שלום צארום  ביום 8 ביולי 2011 בשעה 16:16

    הי מאיר,
    כרגיל אני נהנה לקרא את דבריך.
    אהבתי את ההתייחסות הישירה לשוטר עצמו ומחוייבותו למניעת פשעים וגילוי עבריינים. נקודה. ואם לא יצליח יראה זאת כמעשה תגר לכבודו וליכלתו. למעשה ככשלונו.
    עוד מצאה חן בעיני האבחנה בן חקירה אמיתית לניפוח סטטיסטי: כאבן בוחן ליכלתם ולמסירותם של אנשי החקירה ישמשו המקרים אשר בהם לא נודע העבריין תחילה, ושנתגלו לאחר מאמצים ועבודה מצד אנשי החקירות".
    את זה אפשר להחיל רק במשטרה אשר בה השוטרים חדורי אמונה ותחושת שליחות.
    הישנם כאלה היום? כמה?
    שלום צארום

  • צבי  ביום 9 ביולי 2011 בשעה 11:00

    לדעתי המשטרה רק משתפרת, ומתאימה עצמה לרוח הזמן ולחידושים הטכנולוגיים של ימינו. להלן הסימנים:-

    1. ברוח "העידן הוירטואלי", "מיחשוב הענן" וכו' של האינטרנט, יש לנו כעת "משטרת מחשבות" משוכללת, החודרת לנבחי מוחם של עבריינים פוטנציאליים מסויימים, עוד בטרם יבצעו את פשעיהם הבלתי ידועים עדיין. בדרך זו הם רואים כל תיק דימיוני, בו לא נתגלה עדיין עבריין, ככתם על שמם הטוב, כאמור ב"פקודת הקבע" משנת 1953.

    2. השוטרים למדו משהו מהעבריינים הפליליים, החובשים לפתע כיפה סרוגה ומגדלים זקן ערב משפטם. לפיכך עקב מיעוט הפשעים האמיתיים בשטח, הרי כדי להפיג את שיעמומם החלו השוטרים ומפקדיהם להתעניין בספרי הגות מסורתיים של רבנים יהודים, כדי להבין את מקור הפשע. אם להבנתם האינטליגנטית קיימת סתירה בין הכתוב בספרים החדשים לבין פקודת המשטרה העתיקה הנ"ל, הם עוצרים את הרבנים לחקירה. בקרוב יגיעו אולי גם אל חז"ל, שקבעו "רבות מחשבות בלב איש".

    3. ממניעים טהורים לא ברורים, מתעלמים השוטרים מספרי הגות דתיים איסלמיים, וטרם התפנו לדון במשמעות המושג "ג'יהד" המכוון כנגד ה"כופרים". מסיבה זו כנראה נראים להם ה"גויים" בספרי הדת היהודיים כמועמדים לפורענות מיידית מידי הרבנים, שלא כמו "הכופרים" בספרים האיסלאמיים, היכולים לישון בשקט על משכבם, רצוי מאחורי סורגים. ואולי גם התבלבלו השוטרים בין הרבנים הרעים לבין כמה יהודים טובים ומשכילים, הכופרים בפומבי בעצם קיום מדינת ישראל, ומסיתים את הגויים כנגדה – "לא עבירה" כנראה בפקודות המשטרה העדכניות.

    4. מי שנגנב לו הרכב, שיואיל לגשת פיסית ולמלא טופס בתחנת המשטרה הקרובה. קרוב לוודאי שחלקיה פזורים כבר מזה כמה שעות קצרות במשחטה של "לא כופרים". מזל שבעל הרכב לא בידיהם.

    • meirgilboa  ביום 9 ביולי 2011 בשעה 17:58

      צבי
      מבלי להרחיב יתר על המידה, הקוראן נכתב מעט לפני קום המדינה, לכן אי אפשר להעמיד את כותבו לדין (מוחמד?), כפי שאי אפשר להעמיד לדין את כותבי התנ"ך (אם מישהו ימצא בו דברי הסתה) וגם לא את חז"ל (מה גם שקצת קשה להעמיד לדין אנשים שלא בין החיים. איך תמסור להם הזמנה לבית המשפט?). אפשר וצריך להעמיד לדין מסיתים מכל דת שהיא.
      בכל מקרה, אתה בוודאי ער לכך שחקירות כאלה נעשות אך ורק לפי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה. דווקא בכך אין צורך להאשים את המשטרה. הם עושים מספיק שטויות בעצמם.

  • צבי  ביום 9 ביולי 2011 בשעה 22:07

    תגובה לתגובה, אשתדל לא בציניות:

    כתבתי בטעות "נבחי" משורש נביחה במקום "נבכי", ובמחשבה שניה אולי כדאי להשאיר איות זה, לפי הפתגם "כלב נובח לא נושך". משמע: לא כל איום הוא "הסתה" (בספרו של הנרי קיסינג'ר "מלחמה גרעינית ושלום גרעיני" נאמר כי ככל שהאיום חמור יותר, כגון "אני ארצח אותך", כך הוא רחוק יותר מהגשמה).

    עוד הבדל מהעבר לימינו: זכורני כי בשנות ה-50 וה-60 היו דווקא ארגוני השמאל במעקב "על הכוונת", ואנשיהם היו מנועים ממשרות שונות במגזר הבטחוני. המעקב ההוא הצדיק עצמו, והודות לו נחשפו מספר מרגלים קומוניסטים מטעמים אידיאולוגיים לטובת הגוש המזרחי דאז, שגרמו למדינת ישראל נזק חמור, כגון ישראל בר, קורט סיטה, מרקוס קלינברג ועוד. עד כה לא נמצאו בקרב ציבור אוהדי "רבני הימין" מרגלים כאלה לטובת האוייב.

    במחשבה נוספת אני מבין את תיסכול המשטרה, שבמקרים רבים עמלה קשות לחשיפת הפשעים והפושעים, אך הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה סוגרים את התיק או מסיימים אותו בעיסקת טיעון מגוחכת. במיוחד נוהגים כיום שלטונות אכיפת החוק להתעלם מעבירות בחירות ופריימריס של ארגונים כלכליים רבי כוח, המנצלים את שליטתם בעובדי חברות ממשלתיות או קבוצות אינטרסנטיות שונות, כדי להשתלט על המפקדים במפלגות השונות ועל בחירת המועמדים לכנסת בתוכן, שיטה שזכתה בתקשורת זה מקרוב לכינוי "מפקדי ארגזים". תופעה זו של השתלטות קבוצות כלכליות חזקות על המפלגות מסכנת את הדמוקרטיה במדינה הרבה יותר מספרי רבנים שונים, המוגבלים לציבור תומכיהם המסויים, אך אינם מכתיבים את הרכב 120 חברי הכנסת.

    • meirgilboa  ביום 9 ביולי 2011 בשעה 22:28

      איני בטוח כלל מי גרם וגורם יותר נזק לישראל. כפי שאתה יודע כבר נכתב מאין יבואו המהרסים והמחריבים.
      לעניין התסכול של המשטרה – אי אפשר להאשים את הפרקליטות. בשנים האחרונות, משטרת ישראל מגישה יותר מ – 90% מכתבי האישום לבתי המשפט (כי הסמכות להגיש כתבי אישום ברוב העבירות הועברה למשטרה. נכון, שלפני כעשרים שנה, היחס היה כמעט הפוך). לכן, אם מישהו סוגר תיקים – זו המשטרה ולא הפרקליטות. ורוב התיקים שנסגרים הם מחוסר ראיות מספיקות, קרי המשטרה לא הצליחה לאסוף די ראיות להגשת כתב אישום.
      ובהתחשב שמספר כתבי האישום ירד בעשור האחרון מכ – 80,000 בשנה לכ – 50,000, אני מציע לחשוב מחדש על גורמי התסכול.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: