כיצד מעמיקה מדיניותו הכלכלית של ביבי נתניהו את השחיתות?

אחד מעיקרי המדיניות של נתניהו הוא הורדת שיעורי המסים הישירים, והוא אכן עשה רבות להורדתם. אלא, שאת מצבן של השכבות הנמוכות, שכמעט לא משלמות מס, הוא כמעט לא שינה בכך. עיקר הורדת שיעורי המסים הישירים תרמו לכיסיו, העמוקים גם ככה, של עשירון העליון, לכאלה שרוב ההכנסות שלהם אינו משכר ולכן משלמים מעט מסים ישירים ולחברות. בעוד יש ויכוח האם הורדת נטל המס מסייע לכלל הציבור, ולא רק לעשירונים הגבוהים ביותר, והאם הורדת המסים הישירים תורמת לצמיחה (הצמיחה של מי?), אין ספק שהם מגדילים את הפערים הכלכליים והחברתיים. אך לאי השוויון יש גם השפעה שלילית נוספת על המשק, שעליה נתניהו וגם אנשי האוצר לא חשבו או יותר חמור חשבו, ידעו ולמרות זאת הורידו מסים.

 

דו"ח מעודכן של ה – OECD מראה כי כיום משקל המסים הישירים בתוצר בישראל נמוך בהשוואה למדינות המפותחות. לעומת זאת, משקל המסים העקיפים גבוה בהשוואה לאותן מדינות. לפי הדו"ח, מגמה זו של הפחתת המסים הישירים, לצד בסיס מע"מ רחב ועליה במסים עקיפים נוספים, עלולה להביא להגדלת הפער החברתי בישראל, שכפי שנראה מיד, הוא גבוה מאד ממילא.

משנת 2000 ל – 2008 ירד משקל המסים הישירים בתוצר בכמעט שלושה אחוזים וחצי, והפער במשקל זה בין ישראל לממוצע מדינות המפותחות עלה משני אחוזים לכמעט חמישה אחוזים. כלומר משקל המסים שמשלמים בעיקר אנשי המעמד הגבוה נמוך ממשקלו במדינות אליהן אנו רוצים להידמות ואף המשיך לרדת והפער גדל. באותה תקופה עלה משקל המסים העקיפים בתוצר של ישראל והגיע ליותר מששה עשר אחוזים, בעוד משקל המסים הללו ב – OECD עמד ב – 2008 על כעשרה אחוזים בלבד. מסים אלו אינם פרוגרסיביים ועל כן מכבידים על השכבות הנמוכות במידה גדולה הרבה יותר מאשר על העשירון העליון. שינויים אלו במסים תרמו לעליה תלולה ביותר במדד ג'יני  – מדד אי השוויון הכלכלי.

נכון, ייתכן שהיו גורמים נוספים שתרמו לאי השוויון, אך גם אותם היד הנעלמה של מי שעמד בראש משרד האוצר אך לפני מספר שנים וכיום משמש כשר-על כלכלי טלטלה. ואם ההישגים האולימפיים שלנו עדיין מדשדשים, במדד אי השוויון הגענו כמעט למקום הראשון, בין המדינות המפותחות. למעשה, אנו באותו מקום "מכובד" עם ארצות הברית. אמנם, יוסי בנאי אמר בזמנו שכל דבר שקשור באמריקה הוא רוצה לרכוש, אך לזה הוא לא התכוון. אנו מצויים היום בסביבה של מדינות שכנות לנו, וזו הוכחה שאכן השתלבנו היטב במזרח התיכון. כיוון שעיניו של ביבי בראשו, סביר מאד להניח, שגם אם לא התכוון להתפתחויות אלו, הוא ידע שהן יתרחשו.

משרד האוצר וגם השר-על כלכלי בוודאי יתפארו במערכת הביטוח הסוציאלי המפותחת שלנו, ויטענו כי תשלומי הביטוח הלאומי מסייעים לעשירונים התחתונים להיחלץ מהעוני. אך גם נושא זה נבדק, הן על ידי בנק ישראל והן על ידי ה – OECD. בעשור האחרון ירדה התרומה הישירה של הורדת המסים הישירים, לרבות מס הכנסה שלילי, ושל תשלומי העברה (תשלומי ביטוח לאומי) להקטנת אי השוויון. כלומר במו ידיהם עשו השרים, מי שעומד בראשם ובכירי האוצר להגדלת אי השוויון. רק בארבע השנים האחרונות ירדה ה"תרומה" של הממשלה להורדת מדד ג'יני, שניתן לראותו כמדד הקיפוח, באחוז וחצי (מאחורי כל אחוז עשרות אלפי משפחות עניות ומיליארדי שקלים). כך, תרמה מדינת ישראל להגדלת הפערים ואי השוויון.

ביבי מתגאה כי הוא הוריד את האבטלה וממשלתו תרמה לתעסוקה לרבים יותר. הוא מתעלם מכך, שרוב המשרות שנוצרו בשנים האחרונות הן משרות חלקיות או משרות בשכר מינימום או פחות מכך. וכך כתוב בדו"ח בנק ישראל:

"תחולת העוני בקרב עובדים מאופיינת במגמת עלייה לאורך העשור האחרון, והיא גבוהה מאד בהשוואה למדינות OECD. עליית העוני בקרב עובדים מבטאת מצד אחד את הצטרפותן של אוכלוסיות חלשות יותר למעגל התעסוקה ומהצד האחר -העדר מדיניות מספקת לשיפור ההון האנושי והתמורה לעבודה לאוכלוסיות שכושר השתכרותן נמוך. אכיפתם הרופפת של חוקי העבודה היא גורם נוסף לשכר הנמוך של עובדים בתחתית הסולם השכר, ומכאן שהיא משפיעה גם על תחולת העוני בקרבם".

עד כאן על העמקת העוני ועל גידול עצום באי השוויון בישראל בעשור האחרון, שבכמחציתו ביבי היה ועודנו נמצא בדיוק במקומות ובתפקידים שתרמו להתפתחויות אלו.

ההיבט הנוסף הוא ההשפעה המשחיתה של הפערים הללו על הציבור. במספר מחקרים נמצא שיש קשר חזק בין גידול בפערים כלכליים וחברתיים ובין העלמות מסים. אף כי החוקרים נזהרים מלקבוע שיש קשר סיבתי בין שני הגורמים, אך בהעדר גורמים אחרים בעלי משקל, נשאר הגידול באי השוויון כתורם לגידול בהעלמות מסים. כך, למשל, הם בדקו אם יש קשר בין העלמות ובין ביקורות של מס הכנסה, שכן ניתן לשער שיותר ביקורות יחשפו יותר העלמות. קשר כזה לא נמצא.המחקר הקיף חמישים שנות גביית מסים ובדיקת פערים כלכליים מ – 1947 ועד ל – 1999, והדפוס העולה מהממצאים הוא שיש מתאם הדוק בין שני המשתנים. אף כי, המחקר נערך בארצות הברית, אין שום סיבה להניח שבישראל המצב שונה.

אם כך, לא רק שהממשלות בעשור האחרון בכלל וביבי נתניהו במיוחד תרמו לאי השוויון החברתי, אלא גם להעלמות מס גבוהות יותר. ציבור שמתרגל להעלים מסים, יתרגל גם להתנהגות פסולה ומושחתת בתחומים אחרים, שכן שחיתות אינה קופאת על שמריה, אלא מתפשטת, גולשת, פושטת צורה ולובשת צורה חדשה כל הזמן. לכן, לא כדאי להתפלא שבנושא נוסף ישראל אוספת גביעים – עליית השחיתות, כפי שנמצאת במדדים בין לאומיים שונים וכפי שחלק ניכר מתושבי המדינה חשים.


במו ידיו תרם ביבי נתניהו להעמקת הפערים החברתיים ולכן גם לעליית השחיתות. ומכאן ועד הוצאת הקיטור בצורת המחאה החברתית הצודקת – המרחק קצר. ותהא זו תרומתי הצנועה להצלחת המחאה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שלום צארום  ביום 15 באוגוסט 2011 בשעה 14:08

    אכן ניתוח מלומד ומעניין.
    לטעמי, פעילות ממשלתית לפעמים כל כך מסובכת וכל כך מורכבת, שהיא אינה משיגה את מטרותיה אלא ההיפך, גם אם ניתן למבצעיה את הקרדיט שהיתה כוונתם כנה. כלומר, הביורוקרטיה מצד אחד וחוסר המשילות של ראשי המדינה מצד שני, מאלצים כל מגמה להתכופף ולהתפתל בגלל אלף ואחד שיקולים שנכנסים בדרך וכך המוצר הסופי בהיותו מורכב, מפספס את ייעדו.
    מה שחסר באופן ההתנהלות של השלטון הוא היכולת לקבל החלטות חד משמעיות וברורות ובלי אילוצים קואליציוניים, אך גם יכולת מימוש ההחלטות שהתקבלו.

  • צבי  ביום 15 באוגוסט 2011 בשעה 16:03

    לעניין השחיתות: שחיתות היתה, ולצערנו תהיה, מאז ומעולם, בלא תלות במדיניות כלכלית כזו או אחרת: האם בארצות הקומוניזם ז"ל היתה פחות שחיתות מאשר במדינות הקפיטליסטיות, או ההפך? האם ב"ימי מפא"י העליזים" שהכריזה על "סוציאליזם בימינו" היתה פחות שחיתות מאשר בימינו? להיפך: מי שלא הצטייד ב"פנקס האדום" (למשל אבי ז"ל), ולא צוייד בפתק נוסח "הנ"ל מאנ"ש, בב"ח פנחס" (בתרגום: "הנ”ל מאנשי שלומנו, בברכת חברים”) – התקשה לקבל עבודה אצל מעסיק ציבורי ממשלתי או הסתדרותי. כזכור באותם ימים, ההסתדרות, האמורה להיות ארגון עובדים, היתה גם המעסיק הציבורי הגדול בארץ, עם "סולל בונה", “כור", "תנובה" וכו', והתנהלה בניגוד עניינים שערורייתי מאין כמוהו, לרעת ציבור העובדים.

    לעניין המדיניות הכלכלית הנכונה: היא מונחת אי-שם בין שני הקצוות, הקומוניזם והקפיטליזם. עובדה הסטורית היא שהקומוניזם, לרבות צורתו הישראלית בדמות הקיבוץ, נעלמו זה מכבר מעולמנו.

    לעניין הקשר בין גובה המס לבין העלמות מסים: ידוע כי ככל ששיעור המס נמוך יותר, כך קטנה המוטיבציה להסתכן בהעלמות מס. מאידך, רבים וטובים מכל שכבות החברה מוכנים לשלם לבעלי מקצועות שונים עבור שירותיהם תשלום נמוך יותר במזומן, אם אינם זקוקים לחשבונית מס המנפחת את המחיר בשיעור גבוה. אני בטוח שציבור גדול של משלמי מס מהמעמד הבינוני, ולא רק הטייקונים, משווע להורדת מסים, ישירים ועקיפים כאחד. לגבי המסים הישירים, הסוד טמון בחלוקה נבונה של מדרגות המס, שלא תעמיד שכיר בינוני על אותה מדרגה כמו טייקון.

    • meirgilboa  ביום 16 באוגוסט 2011 בשעה 17:17

      צבי היקר
      זה שהייתה שחיתות בעבר, אינה סיבה לא להיאבק בשחיתות של היום. מה גם, שהשחיתות של היום גואה, עולה ותופחת.
      יש תלות בין מדיניות כלכלית מסוימת ובין שחיתות, וזה מה שהמחקר שהבאתי מתוכנו מראה. יש מחקרים נוספים המצביעים על קשרים בין כלכלה ושחיתות, וגם בין כלכלה ניאו- שמרנית (כמו זו של נתניהו) ובין שחיתות.
      לא תמיד שיעור מס נמוך מפחית את השחיתות. דווקא ההורדה של שיעורי המס למעמדות הגבוהים, כפי שעשה נתניהו, מגביר את השחיתות, כפי שבדיוק קרה בישראל ב – 15 השנים האחרונות, שמתוכן ישבו בממשלה ממשלות ימין – ליכוד ויוצאי ליכוד. מתוך שנים אלו, נתניהו שימש יותר משנתיים כשר אוצר וכחמש – שש שנים כראש ממשלה, לרבות שר-על כלכלי.

  • meirgilboa  ביום 15 באוגוסט 2011 בשעה 11:14

    הקשר ברור למדי, למי שעיניו בראשו, וגם למי שקורא את המחקרים בנושא זה.

טרקבאקים

  • מאת למה עכשיו | מילים מילים ביום 15 באוגוסט 2011 בשעה 0:05

    […] ומאיר גלבוע מקשר בין המדיניות הכלכלית של נתניהו לעליית השחיתות בארץ […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: