האם "הארץ" מקדם שחיתות בשם "אג'נדת השלום" או מה "הארץ" לא רוצה שקוראיו יראו?

כאן תוכלו לקרוא את מה ש"הארץ" לא רצה לפרסם, בטענה של מחסור במקום. האם בעיתון "הארץ" מעדיפים להחזיר אדם מושחת לפוליטיקה ולהנהגת המדינה, רק בתקווה (כוזבת, כפי שתראו בהמשך) שהוא יקדם את השלום?

"הארץ" פרסם מאמר של פרופ' רז-קרקוצקין, בזכות שיבתו של אריה דרעי לפוליטיקה. המאמר רצוף אי דיוקים ואמירות שרחוקות ממה שניתן לצפות מפרופסור להיסטוריה. אך כשביקשתי מהעיתון לפרסם מאמר תגובה לכך, ובו תיקונים, העמדת דברים על דיוקם, הדגשת השחיתות במעשים בהם הורשע דרעי, ואולי אף חשיפה מה עומד מאחורי הקמפיין למען חזרתו לפוליטיקה, השיבו לי מהמערכת שאין להם מקום לפרסם זאת. תחת זאת הודיעו לי כי הם מעבירים את רשימתי לפרסום במדור מכתבים למערכת. כיוון, שהמכתבים במדור זה הם מצומצמים בהיקפם, הודעתי ל"הארץ" בצורה חד משמעית שלא יפרסמו את רשימתי כמכתב, אלא אם תפורסם הרשימה במלואה. למרות זאת ובניגוד להודעתי למערכת "הארץ", רשימתי המקוצצת ומצונזרת פורסמה ב"מכתבים למערכת".

בצד מכתבי למערכת, פורסמו שני מכתבים נוספים, התומכים בשיבתו של דרעי לפוליטיקה, למרות העבירות החמורות בהן הורשע. כיוון ששיקולים של פרסום בתקשורת מוכרים לי, עולות אצלי תהיות לא מעטות על התנהלותו של "הארץ". כאן תוכלו לקרוא את המאמר המקורי שלי. בסופו – מספר הערות גם לעניין המכתבים למערכת.

להלן המאמר שנמנע מקוראי הארץ לקרוא במלואו:

חזרת מושחתים לפוליטיקה וחוסר שוויון

אין טוב מחצאי אמיתות כדי להצדיק עמדה לא צודקת, וברשימתו של פרופ' רז-קרקוצקין יש כאלה. בית המשפט העליון הרשיע את דרעי במספר עבירות, ולא בלקיחת שוחד בלבד. דרעי הורשע שלקח שוחד של 60 אלף דולר ושל סכומים נוספים בלתי ידועים, בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובפעמיים במרמה והפרת אמונים. מעשיו  כללו מכירה פיקטיבית של מבנה לעמותה פיקטיבית, כדי לשאוב כספים מהמדינה (כמעט 800,000 שקל), ולא לצרכי ציבור. הוא עשה שימוש בתפקידו כעובד ציבור כדי לקדם עניינים כלכליים פרטיים של חבריו ומקורביו. כשר הפנים הוא הסדיר תמיכה של 400,000 שקלים לעמותה על שם חותנו וחותנתו, שנוהלה על ידי אחיו וגיסו. חלק מהגרסאות של דרעי בחקירה ובמשפט נדחו, ובית המשפט העליון קבע כי מסמכים שהגישו דרעי ועורכי דינו בחקירה ובמשפט נטולי ערך ראייתי. אחת השאלות שעלו במשפט (ולא עיקרו, כפי שכתוב ברשימה) אינה כיצד הגיע לדירותיו, אלא האם הוא רכש אותן בכספים שקיבל בניגוד לחוק. על כך, ענה בית המשפט, שלפחות בחלקה התשובה חיובית. עד כאן, באשר לדיוק בעובדות, וכל זאת מבלי לדון ב"תרומתו לשיח הפוליטי בישראל" (באמת, מהי?) ומבלי להתייחס לטיעון, שלא ציפיתי מפרופסור להיסטוריה, שאילו לא היה דרעי בכלא הדברים היו יכולים להיות אחרת. דרך אגב, כיוון שדרעי נוהג לפי פסיקות הרב עובדיה יוסף, כפי שאף הוא התבטא לא פעם, מה ההבדל בינו ובין כל אחד אחר שימלא אחר הוראות של הרב עובדיה?

הכותב אף מציין ש"דרעי קיבל עליו את הדין". משמעות קבלת הדין אינה בהתייצבות לריצוי העונש בכלא. האם הודה אי פעם שביצע עבירות? האם הביע חרטה על ביצוע העבירות? האם פיצה את הנפגעים (גם אם זו המדינה או עיריית ירושלים)? האם החזיר כספים שנלקחו בניגוד לחוק? זו המשמעות האמיתית של קבלת הדין.

אין פחד מדרעי עצמו. השאיפה היא להגיע לפוליטיקה נקייה יותר מהפוליטיקה הישראלית היום. כדי להתקדם למטרה זו, יש להדיר מההנהגה רמאים, לוקחי שוחד, מפירי אמונים, כמו גם עבריינים אחרים (אם נזכיר את קצב, רמון ומרדכי). איך ניתן לסמוך על אדם שניצל את תפקידו הציבורי הרם לטובתו האישית, לטובת משפחתו, קרוביו, חבריו ומקורביו? לא ניתן לסמוך על אדם שעשה שימוש במשאבים, שניתנו לו לשם ביצוע תפקידו הציבורי, לצרכים אישיים. המאבק אינו בשאיפותיו של דרעי עצמו לחזור לפוליטיקה, אלא לניקוי הפוליטיקה על ידי מניעת שובם של אישי ציבור רבים (מידיי), נבחרים וממונים כאחד, שעשו מעשים מושחתים.

טוהר מידות היא ערך נעלה. לשמירה על ערך זה יש גם השפעות חברתיות וכלכליות חיוביות. השחיתות, שאת אחד מאלו שהורשעו בה מבקש הכותב להלבין, מסייעת להפניית משאבים למקורבים ולקדם אינטרסים שלהם, מבלי להתחשב בצרכי החברה והקהילה ובאינטרסים של המדינה ועל חשבון שכבות מצוקה. היא מחזקת את מעמדם של בעלי ההון ושל בעלי הכוח ומאפשרת להם להשפיע על השלטון לטובתם הם. יש קשר שלילי בין שלטון החוק ובין השחיתות. התוצאה היא שככל שיש יותר מושחתים בקרב מקבלי ההחלטות, המדינה והחברה פחות שוויוניות, פחות הוגנות ויותר קבוצות מודרות מהשיח הציבורי ומשותפות בחלוקת משאבי המדינה ומופלות לרעה גם בהתייחסות מערכת אכיפת החוק אליהם.

חזרתם של המושחתים לפוליטיקה תגביר את הדיכוי והאפליה של כל מי שלא מקורב להם: סטודנטים, עניים, תושבי הפריפריה, שכבות נמוכות ואפילו שכבות הביניים וגם ערבים, שעל מצוקותיהם מבקש הכותב להקל.

ועוד מספר הערות:

את מי שמנסה לקדם את שיבתו של דרעי לפוליטיקה לא מעניינות העובדות, ולכן מנסים להקטין ולגמד את העבירות בהן הורשע, ולא מזכירים כיצד הוא קידם את ענייניו הוא, ענייניהם של קרוביו, חבריו ומקורביו על חשבון כספים של המדינה.

כפי שהערתי בקיצור רב ברשימה למעלה, טענה כגון "מה היה אילו?", או במקרה זה התרפקות על העתיד הצפוי שנגדע אילו דרעי לא היה נכנס לכלא, לא רק אינה יאה למי שכותב שהוא פרופסור להיסטוריה, אלא אף מנוגדת ליסודות מדע ההיסטוריה. ואם כבר שואלים מה היה קורה אילו דרעי לא היה מורשע ונכנס לכלא, אני אשאל את פרופ' רז-קרקוצקין מה היה אילו דרעי לא היה נתפס בשעתו והיה ממשיך לדהור במעלה הסולם הפוליטי? הרי, ככל שאדם בדרגה גבוהה יותר, הוא קרוב יותר לצלחת הכספים ויכול ליטול ממנה כספים רבים יותר. אולי החקירה, ההרשעה והישיבה בכלא הפסיקה מסע של שימוש בכספי המדינה לטובת מקורביו? כמובן, שזו שאלה היפותטית, בדומה לשאלה שפרופ' רז-קרקוצקין לא התבייש לשאול בניגוד לפילוסופיה המדריכה את ההיסטוריונים הרציניים.

אף שרק הזכרתי זאת במאמר, שנשלח למערכת העיתון, עד היום לא ברורה לי מהי תרומתו של דרעי לשיח הפוליטי בישראל. האם ש"ס באמת נאבקה למען החלשים ולהיטיב את מצבן של שכבות המצוקה או רק של קומץ חברים ומקורבים? וכבר נכתב הרבה על "התרומה הגדולה" של ש"ס לשכבות החלשות.

ומספר מלים על המכתבים הנוספים שפרסמה מערכת "הארץ" לצידו של המכתב המצונזר שלי. מכתב אחד נכתב על ידי דן דרין. האם לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב? למי שלא זוכר כדאי להזכיר נשכחות: דן דרין שימש כסגן ראש עיריית תל אביב, ובכתב אישום שהוגש נגדו נטען, כי חברת שי ומיה, שבבעלותו ובבעלות ילדיו, החזיקה ב – 33% ממניותיה של חברת ג.ב.א שירותי קייטרינג, שנוהלה על ידי בנו של דרין ואדם נוסף. בין חברת ג.ב.א. ובין חברת גני יהושע שבבעלות עיריית תל אביב נחתם חוזה זיכיון, להפעלת מרכז תרבות ובידור בפארק הירקון בת"א. דרין הודה, כי הוא לא הודיע בכתב למועצת העיר או לוועדה הדנה בחוזה על התקשרות זו. בכך עבר עבירה על פקודת העיריות, המחייבת חבר מועצה המעוניין בחוזה, להודיע על כך למועצת העיר או לוועדה הדנה בחוזה. לכן, איני מתפלא על ההגנה שמספק דרין לדרעי.  בנוסף לכך, וזה מתקשר לקטע הבא, הוא היה חבר בתנועות שמאל (ולא, אין לי דבר וחצי דבר נגד שמאלנים באשר הם).

אין לי מושג מיהו כותב התגובה הנוספת, אלא שמתגנב אצלי החשד, שבשם אג'נדה של קידום השלום ושיפור מצבם של ערביי ישראל (שתי אג'נדות שגם אני תומך בהן בכל לב), אין לשמאל הישראלי, שגם רז-קרקוצקין נמנה על שורותיו, כל בעיה לשכוח את אחת הבעיות העיקריות של מדינת ישראל – שחיתות ציבורית שגורמת להידרדרות קשה של מצבה החברתי והכלכלי של המדינה, לרבות של המגזר הערבי במדינה, כפי שמבטאים בימים אלו דרי האוהלים בשדרות רוטשילד ובמקומות רבים אחרים, במחאה שאין צודקת ממנה. ועל כך כבר כתבתי.

האם "הארץ" חוזר על התקופה בה "איתרגו" את אריק שרון ואת אהוד אולמרט והעדיפו לשכוח את החקירות שנוהלו נגדם, בשם "אג'נדת השלום וההתנתקות"?