ועוד חקיקה לטובת החזקים והעשירים

בעוד קבוצות רחבות בציבור מוחות נגד הממשלה, שזנחה אותם לטובת העשירים והפוליטיקאים בעלי הכוח וההון, ממשיכה הקואליציה בכל הכוח והתנופה לאשר חוקים המשפרים את מצבם של החזקים הללו, גם אם בתחום אחר.

במסווה של עור של כבש, מסתתרים זאבי הצעת החוק לאיסור פרסום פרטים של חשוד, תוך שהם משתמשים בציניות במושגים כגון הגנת האדם הקטן מפני הדורסנות של המשטרה ושל התקשורת. המציאות היא שהם מבקשים אך ורק להגן על החזקים ביותר, אם בעלי כוח כלכלי ואם בעלי כוח פוליטי. ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת אישרה זה מקרוב הצעת חוק האוסרת לפרסם פרטיו של חשוד למשך 48 שעות מרגע שנודע לו על קיום חקירה נגדו או מהמועד בו היה אמור להתייצב לחקירה.

כמה שמות של חשודים ונחקרים אתם חושבים שמתפרסמים בתקשורת? אף כי לא ספרתי במדויק, אני מעריך שלכל היותר מתפרסמים בתקשורת שמותיהם של כעשרה חשודים מידי יום. אולם, גם אם נניח שהתקשורת מפרסמת שמותיהם של 20 חשודים מידי יום, אין זה יותר מ – 3% מכל החשודים הנחקרים במשטרה, לרבות חשודים שנעצרו.

אם כך, מדוע נדמה לכולם שהתקשורת מפרסמת שמות של חשודים רבים? התשובה היא כי שמותיהם של בכירים, מפורסמים, ידוענים, פוליטיקאים, טייקונים ודומיהם, שהמשטרה מנהלת נגדם חקירה, מתפרסמים לעתים קרובות, למעשה בכל פעם שנודע לכלי התקשורת על חקירה כזו (או כמעט בכל פעם). למעשה, התקשורת מפרסמת רק שמות מעטים ביותר של חשודים, שאינם ידוענים או בכירים. שמו של "בוזגלו" מתפרסם רק לעתים רחוקות ביותר.

יש חשיבות עליונה לפרסום שמות של חשודים בכירים. בדרך כלל, מונים את הסיבות הרגילות לפרסום שמותיהם – זכות הציבור לדעת ולהכיר את מעשיהם של נבחריו, החשיבות לידיעת שמות חשודים של אלו המשפיעים עלינו כלכלית, בין אם מחזיקים בכספנו בבנקים או בקופות גמל או בקופות הפנסיה, או אלו בעלי חברות המעסיקות עובדים רבים ועוד. אך יש סיבה נוספת, שחשיבותה אינה פחותה מהאחרות. אי חשיפת שמו של בעל מאה ודעה, החשוד בעבירות שונות, עשויה לסייע לו ללחוץ על מערכת אכיפת החוק להקל עליו, עד כדי סגירת התיק, מבלי שהציבור ידע בכלל שאותו אדם חשוד בביצוע עבירה. בידי אותם בכירים ובעלי כוח אמצעי שאינו קיים בידי בני השכבות החלשות – השפעה על המחליטים, בין אם על קציני משטרה, בכירי הייעוץ המשפטי והפרקליטות ואפילו שופטים. נוסף לכך, הם עושים שימוש בהונם הרב, ומגישים תביעות דיבה, גם אם הידיעה נכונה.

ניתן לטעון, כי בסך הכול מדובר באיסור פרסום ליומיים, אך לעתים זה מספיק לבעל מאה להפעיל את עורכי דינו להוצאת צו לאיסור פרסום שמו ופרטיו, וכידוע לנו, בתי המשפט נעתרים לעתים מזומנות לבקשות שכאלה. מאחר שבשנים האחרונות, חלק ניכר מהתקשורת כבר אינה חופשית כבעבר, אלא נמצאת בבעלות בעלי הון, שהם עצמם מקורבים לשלטון, ושיקולי הפרסום שלהם תלויים יותר בשיקוליהם הפרטיים של בעלי כלי התקשורת, קשה לסמוך על האובייקטיביות שלהם. נמצא, שאיסור כזה דווקא מחזק את הקשרים השליליים בין הון לשלטון. אין כל ספק, שתקשורת לא עצמאית היא מקל בגלגלי הדמוקרטיה ותורמת לצמיחת השחיתות. השוואה פשוטה בין כלי תקשורת לא עצמאיים ובין כלי תקשורת עצמאיים, מצביעה כי הראשונים נמצאים במדינות דיקטטוריות ו/או מושחתות. ואילו במדינות, להן אנו בישראל רוצים להידמות, כלי התקשורת עצמאיים יותר.

מה שמדאיג יותר היא העובדה שהצעת החוק נתמכת על ידי משרד המשפטים. אולי זו התוצאה של "השלטון" החדש שם, המצוי בידיהם של נציגי בעלי הון ושל אלו שהגנו בעבר על כאלה. אפילו ועדת השופט וינוגרד (משנת 2000), שדנה בפרסומים מחקירות המשטרה והמליצה להפחית פרסומים כאלה ואפילו לנקוט צעדים משמעתיים ו/או פליליים נגד מדליפים, קבעה כי "אישי ציבור צריכים להיכלל בקטגוריה שונה, ויש מקום לידע את הציבור על החשדות שעולים נגדם כבר בשלבים הראשונים של החקירה. הוא הדין בקשר לעבירות שיש בהן עניין ציבורי מיוחד".

זהו חוק נוסף, מבית היוצר של הממשלה הנוכחית, שעד עתה תרמה לחיזוק מעמדם הכלכלי של בעלי ההון ולהחלשת השכבות הנמוכות, ועתה מנסה לחזק את מעמד החזקים גם ככה, כלפי רשויות אכיפת החוק ולהחליש את החלשים בלאו הכי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ניר  ביום 10 בספטמבר 2011 בשעה 21:14

    בהחלט נותן נקודות רבות למחשבה אודות מדיניות לקויה של המשטר, שתורמת להגברת הקשר (החזק ממילא…) בין הון לשלטון. עוד היה מצער לקרוא שנציגי משרד המשפטים מושפעים (ואפילו יתר על המידה..) מבעלי הון בעלי אינטרסים פוליטיים-כלכליים כאלו ואחרים. לא מספיק שכ-20 משפחות שולטות ברוב מוחלט של המשק הישראלי – הממשלה אף מעודדת המשך מדיניות זו.
    עצוב לקרוא…

  • צבי  ביום 11 בספטמבר 2011 בשעה 13:56

    אכן ישנם מקרים בהם עיכוב פרסום של יומיים הפך לאיסור פרסום תמידי לבקשת בעלי הון או שררה, למשל בעניינים הנוגעים למערכת הבטחון. אני מצפה בראש וראשונה מאנשי התקשורת לפעול נמרצות כנגד החוק הזה, בין מתוך אידיאליזם ובין מתוך המאבקים העתונאיים בין כלי התקשורת השונים, כפי שחלק מהם פונים לעתים לביהמ"ש לביטול איסור פרסום ספציפי. למרבה הצער, עד כה התקשורת לא העלתה זאת על סדר היום הציבורי, כפי שטיפלה ומטפלת בלא ליאות במחאה החברתית. אפשר לטעון כמובן כי כלי התקשורת עצמם נשלטים ע"י בעלי ההון, אולם התפטרות הצמרת העתונאית של ערוץ 10 בתגובה להתנצלות הנהלת הערוץ ביום ו' האחרון בפני המיליארדר שלדון אדלסון, הבעלים של העתון "ישראל היום" המוגדר בחוגים רבים בציבור כ"ביביתון", נותנת פתח לתקווה כי להבא בעלי השליטה בכלי התקשורת ייזהרו בהפעלת השפעתם האינטרסנטית על עובדיהם העתונאים. אני אישית חוויתי הפסקת כתיבת מאמרי העתונאיים בכלי תקשורת אוהדי נתניהו, אחרי שמתחתי עליו ביקורת כנגד התנהלותו התבוסתנית, בעלותו לשלטון, בניגוד להבטחותיו לציבור בוחריו מהמחנה הלאומי ולאידיאולוגיה הלאומית התקיפה לה הטיף משך שנים רבות בכתב ובע"פ. מכל מקום, ניתן להטיל בקלות "חרם צרכנים" על כלי תקשורת, כפי שהסטודנטים והחוגים החברתיים מטילים חרמות על "תנובה" או "שופרסל": פשוט אל תצפו/תקראו בכלי תקשורת שאינו מהימן או אובייקטיבי בעיניכם!

  • איתן גנור  ביום 11 בספטמבר 2011 בשעה 14:24

    הכוונה נכונה, הכיוון לא
    ————————
    ציטוט: "ניתן לטעון, כי בסך הכול מדובר באיסור פרסום ליומיים, אך לעתים זה מספיק לבעל מאה להפעיל את עורכי דינו להוצאת צו לאיסור פרסום שמו ופרטיו, וכידוע לנו, בתי המשפט נעתרים לעתים מזומנות לבקשות שכאלה."
    ==>> אם כך הבעייה היא בצווי איסור פרסום לא ראויים, ובתופעה זו יש להאבק. הריצה לפרסום מיידי כדי להקדים צווים כאלו גורמת לפרסומים לא בדוקים, שתוצאתם פגיעה באנשים ללא סיבה.

    ציטוט: "מאחר שבשנים האחרונות, חלק ניכר מהתקשורת כבר אינה חופשית כבעבר, אלא נמצאת בבעלות בעלי הון, שהם עצמם מקורבים לשלטון, ושיקולי הפרסום שלהם תלויים יותר בשיקוליהם הפרטיים של בעלי כלי התקשורת, קשה לסמוך על האובייקטיביות שלהם. נמצא, שאיסור כזה דווקא מחזק את הקשרים השליליים בין הון לשלטון"
    ==>> שליטת בעלי הון בתקשורת יוצרת מצב של צנזורה, עם או בלי איסור פרסום, כך שנקודה זו, נכונה ככל שהיא, אינה רלוונטית להצעת החוק.

    הבעייה העיקרית הינה בחוק ובתקשי"ר האוסרים מסירת מידע, ואינם קובעים איזה מידע חייב בפרסום ומתי. זה בניגוד מוחלט לחוק חופש המידע וכוונתו.

    צריך להיות חוק יסוד שיגדיר כי יש חובת שקיפות מלאה לכל רשות ציבורית, למעט היכן שתוגדר בפירוש הגבלה. יש גם להגדיר שיטות פרסום כדי לא להשאיר את חובת השקיפות אות מתה.

    לסיכום, יש לתת לאדם הזדמנות להגן על שמו לפני שירמס בראש חוצות, ומצד שני חובת פרסום (ולא רק הדלפות) מסודרת ומבוקרת.
    שנאמר: איזונים ובלמים…

    • meirgilboa  ביום 11 בספטמבר 2011 בשעה 21:51

      חוק חופש המידע מגדיר את חובת השקיפות וקובע מה מותר לרשות ציבורית לא לפרסם. אם כך, צריך לאכוף את החוק הקיים, אך אין טעם לחוקק חוק חדש. ראה הדיווח היום ברשת ב' על כך שהמשרד לביטחון הפנים עובר על חוק חופש המידע בכך שאינו מפרסם דוחות ביקורת של מבקר המשרד, כנראה כי אינם מחמיאים למשרד ולגופים הכפופים לו. אנו אפילו לא יודעים מהם הטעמים לאי הפרסום, וייתכן שאי הפרסום נובע מהשפעה לא הוגנת של בעלי כוח ומאה.
      החוק והתקשי"ר אינם אוסרים מסירת מידע, אלא אוסרים מסירת מידע על ידי אנשים לא מוסמכים לכך או שאוסרים מידע מסוגים מסויימים, למשל מידע בטחוני.
      בוודאי ששליטת בעלי ההון בתקשורת משפיעה והצעת החוק הזו רק תחזק את היכולת שלהם למנוע פרסומים שלדעתם הם שליליים לגביהם. ראה אפילו את האירוע האחרון בערוץ 10, איך בעל מאה השפיע על בעל מאה אחר לפרסם התנצלות, שכנראה הייתה מעל ומעבר לנדרש, גם אם ערוץ 10 לא דייק בחלק מהפרטים.
      אם משרד המשפטים תומך בהצעת חוק זו, הרי הוא כתומך בהעמקת השחיתות, שכן הקשר בין תקשורת לא חופשית ובין שחיתות הוא מן המפורסמות, ויש על כך מחקרים רבים. אם משרד המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה תומכים בחוק זה, מובן מדוע הם לא מנסים לאכוף את ביצועו של חוק חופש המידע על הרשויות הציבוריות. אי אפשר לתלות את הכל באזרח הקטן, שיגיש תביעות על כל מקרה שבו רשות ציבורית אינה מפרסמת את מה שצריכה לפרסם על פי חוק חופש המידע. זה היה אמור להיות תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה. וזהו רק אחד המילכודים.
      ההיסטוריה הקצרה שלנו מראה שלבעלי המאה והכוח יש מספיק הון כדי להתיש כלי תקשורת ועיתונאים בתביעות דיבה, לעתים תביעות קנטרניות וללא ביסוס, גם אם בסופה של תביעה הם יפסידו.
      ככלל, איני תומך בחקיקה רבה מידי, אך אם כבר זה הכיוון שאתה מציע – צריך לתמוך בחקיקה שתשנה את חוק לשון הרע, כך שלא ניתן יהיה לנצלו לרעה על ידי בעלי השררה, כפי שהמצב היום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: