מבקר המדינה והתעויות

מבקר המדינה טעה טעות עובדתית קשה בחוות דעתו בעניין האזנות הסתר, בעקבות משפט חיים רמון, הוא הודה בכך בפני שופטי בג"ץ, אך, משום מה, עדיין לא התנצל בפני שתי הפרקליטות הבכירות. לכן, המלצתי היא לקרוא בעיון רב את דו"ח המבקר, שיצא בקרוב בנושא השריפה בכרמל, ולא לקבלו כתורה מסיני, שכן גם הוא לא חף מטעויות.

במספר ראיונות בתקשורת בשנה האחרונה, טענתי שטוב עשה היועץ המשפטי לממשלה, שלא שעה להמלצת מבקר המדינה להסיק מסקנות אישיות כלפי שתי הפרקליטות ושני קציני המשטרה שעסקו בפרשת חיים רמון. הגיע הזמן לפרט חלק מהבסיס לטענתי זו.

תחילה לטענות של מבקר המדינה:

בדו"ח בעניין האזנות הסתר, קבע מבקר המדינה כי שתי הפרקליטות הבכירות פעלו בניגוד להנחייה קיימת של פרקליט המדינה, שלטענת המבקר כללה חובות מסוימים המוטלים על פרקליט, באשר לטיפול בתיק חקירה, שהועבר אליו ושיש בו חומר מודיעיני, לרבות חומר שהושג בהאזנות סתר. וכך כתב מבקר המדינה:

"למרות הנחיית פרקליט המדינה האמורה חתמה פרקליטת המחוז, ב-23.8.06, יום כינוסה של ישיבת החסיונות, על כתב האישום מבלי שדרשה לראות את דפי ההפקה של עמדות ההאזנה…

…משרד מבקר המדינה מטעים כי פרקליטת המחוז ידעה כי נעשו האזנות סתר ולכן אמורים להיות בתיק גם דפי הפקה. היה עליה לדרוש לעיין בהם כנדרש בהנחיית פרקליט המדינה, המחייבת עיון בכל חומר החקירה לרבות החומר המודיעיני".

חשוב לציין, כי בהעדר המרכיב של אי מילוי ההנחייה – לא יכול היה המבקר להמליץ להסיק מסקנות אישיות נגד הפרקליטות. לכן, מישהו שם במשרד החליט שהייתה הנחייה כזו ושהיא הופרה.

אך מה קרה כאשר שתי הפרקליטות עתרו לבג"ץ? רק כשהגיעו הדברים לדיון בבג"ץ, נזכר מבקר המדינה שהוא טעה, וכי הנחייה כזו כלל לא קיימת. וכך, נכתב בהחלטת הבג"ץ: "במקרה דנן הסכים בא כוח המבקר בדיון.. בפנינו כי אכן אין בנמצא נוהל כתוב המחייב את הפרקליטוּת לדרוש מהמשטרה את דפי ההפקה…".

תאמרו מיד, מדוע זה חשוב, הרי הבג"ץ, מטעמים שונים, לא פסל את חוות הדעת? ובכן, הנה ההסבר:

איש לא חלק על כך שהיו תקלות בטיפול במשטרה ובפרקליטות בתיק חיים רמון (אך אין לשכוח – הוא הורשע ומעולם לא ערער על הרשעתו). הדברים נחשפו כבר בדוחות של השופטים בדימוס ברנר וזיילר. לו חזר המבקר על ממצאיהם – לא היה מחדש דבר (ובאמת, לא היה מה לחדש כאן), אך הוא רצה שהדו"ח יניב כותרות, כפי שהוא אוהב. אי לכך, הוא היה חייב "לעלות מדרגה" בממצאים, להחמיר את האחריות של המשטרה ושל הפרקליטות, ותוך כדי כך להצטרף לחבורה המכה במערכת אכיפת החוק חזור והכה וגם להפחית את חומרת ההרשעה של רמון ואולי במידה מסוימת גם להלבין את הכתם על בגדיו של רמון.

איך הוא יכול לעשות זאת?

קודם כל, הוא היה צריך להראות שהמחדלים ייראו הרבה יותר חמורים מאשר הם באמת (שהיו ואיש לא התכחש להם. גם הפרקליטות הודו בכך בחקירת המבקר), שלא הייתה שום פגיעה בהגנה של חיים רמון. הוא גם רצה להניע את המערכת להטיל סנקציות על הפרקליטות ועל השוטרים. אך, אם נשארים ברמת הפשלות, אותן פשלות שכבר הצביעו עליהן שני השופטים שבדקו את החומר, אין הצדקה להטלת סנקציות ולא ניתן לייצר סנסציות.

יהיו כאלה שיאמרו מיד, שגם למבקר מותר לטעות, בוודאי אם זו טעות בתום לב. אני טוען שלא, ממספר נימוקים:

  1. ביקורת מבקר המדינה אינה עומדת בכל ביקורת אחרת. למעשה אי אפשר לערער על ממצאיו, ואלו לעולם עומדים. אפילו בג"ץ לא בודק את העובדות, אלא אם נפגעו זכויות של מבוקר, כפי שעשה הבג"ץ בעניינו של טרנר לפני כמעט עשרים שנה. זאת, בשונה ממסקנות של חקירה משטרתית, העומדות לביקורת הפרקליטות, ואם מוגש כתב אישום – גם של בית המשפט. וגם על כך – ניתן לערער. לכן, אחריותו של מבקר המדינה לעובדות גבוהה מאד. אי הקפדה על העובדות ועל דיוקן הוא פגם חמור בדוחות המבקר.
  2. בדו"ח הביקורת נכתב במפורש ששתי הפרקליטות טענו בפניו שלא הפרו כל הנחייה, אך למרות טענתן קובע המבקר במפורש שהן כן הפרו את ההנחייה האמורה. או שהמבקר לא בדק כלל את טענתן (זיכרו שטענת הפרקליטות הוכחה כנכונה, גם לפי הודאת נציג המבקר עצמו בבג"ץ) או שלא בדק אותה ביסודיות ובקפדנות הנדרשת ממנו.
  3. בדו"חות האחרים של משרד מבקר המדינה, בהם הביקורת נעשית על ידי עובדי הביקורת במשרד, המבקר מלווה את הליך הביקורת מלמעלה ומאשר אותה בשלביה האחרונים, לעתים קרובות אחרי שהביקורת וטיוטת הדו"ח הסופית מונחת בפניו. בביקורת הנוכחית המבקר לינדנשטראוס היה מעורב אישית בביקורת זו. הוא אישית עמד בראש הצוות הבודק, הוא נכח בכל התשאולים של המעורבים, או לפחות של רובם, הוא ראה אישית חומרים שהובאו לצוות וכמובן הוא שנתן את הטון של הביקורת וגם נטל חלק פעיל ביותר בעיצוב דוח הביקורת, גם אם לא כתב אותו בעצמו.

במצב דברים כזה, קשה לטעון לטעות בתום לב.

 לצערי הרב, שופטי הבג"ץ לא ידעו איך לצאת מהבוץ, אליו הכניס אותם מבקר המדינה, והם היו בטרילמה: ראשית, למי שקורא את החלטת הבג"ץ ברור שהמסקנה שלהם הייתה שלהמלצת המבקר להסיק מסקנות נגד אנשי הפרקליטות אין ידיים ואין רגליים. שנית, שופטי הבג"ץ כנראה חששו שיאשימו אותם בהגנה עיוורת על הפרקליטות, אם יפסלו את הדו"ח (גם ככה ההתקפות הרבות עליהם הן צדקניות וצבועות). מצד שלישי – הם מאד לא רצו לפגוע במעמד המבקר. התוצאה היא שהבג"ץ ניסה לאכול מהעוגה וגם להשאירה שלמה, וכאחד שאוהב עוגות זה בלתי אפשרי. כיצד הם יצאו מהבוץ? איך הם סללו את הדרך ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליטות לקדם את אחת הפרקליטות לתפקיד בכיר, מבלי לבטל את חוות הדעת של המבקר, אך גם לעמיד את המבקר בפינה?

שופטי בג"ץ כתבו וחזרו שבחוות הדעת של המבקר נפלה טעות, שלהמלצות המבקר אין תוקף מחייב, והגדילו לעשות כשכתבו "אי התערבות אין משמעה אישור חוות דעת המבקר גופה". כלומר, הם אמנם לא פסלו את חוות הדעת, אך גם לא אישרו אותה. המשמעות של אי אישור דו"ח המבקר כמוה כאמירה שערכו כערך קליפת השום. כמובן חזרו על כך שבחוות דעתו של המבקר נפלה טעות. ועוד ציינו השופטים, כי הביקורת לא עוסקת ביושרתן ובאמינותן של הפרקליטות, והמשמעות היא שיושרתן ואמינותן לא נפגעו, למרות מסקנות המבקר. בהעדר אישור חוות הדעת, לאחר שנמצאה טעות, לדעתי חמורה, של מבקר המדינה, אין כל עילה להסיק מסקנות אישיות נגד המבוקרים המעורבים באירועים אלו.

ואולי עתה, הגיע הזמן לשאול מספר שאלות:

1. מי הוא האחראי האמיתי ברמה של רשלנות ממשית לפשלות? הפרקליטות או מבקר המדינה שקבע שהן הפרו הנחייה שלא קיימת כלל?

2. מדוע מבקר המדינה לא פרסם, כפי שהוא יודע לעשות זאת כאשר מדובר בדו"חות על אחרים, שהוא טעה? מדוע הוא לא התנצל בפני הפרקליטות קבל עם ועדה, ודאג שהדברים יתפרסמו באותן כותרות שפורסמה חוות הדעת שלו?

3. האם הטעות הזו נגרמה עקב להיטות יתר לנקות את חיים רמון, להצטרף למלעיזים על הפרקליטות ולמהרסי מערכת אכיפת החוק? ואולי תאוות הפרסום היא שהייתה בעוכריו של הטועה?

אני ממתין לתשובות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שלום צארום  ביום 18 בדצמבר 2011 בשעה 16:09

    ניתוח מרתק, כהרגלך.
    ברמת העיקרון הניתוח הזה גם משכנע, אם כי אינני בקיא בפרטי רבים ולכן אני נזהר.
    גם אני סקרן לקרא את דוח המבקר אודות השריפה בכרמל. מעניין אותי כיצד ינתח מי שלא מכיר באמת את המערכת, את מה שהתרחש שם. בעניין זה, זכיתי כבר לשמוע הרבה הסברים והוצגו בפני מצגות מרשימות. כמה קל לשכנע את מי שאינו מתמצא בנושא זה.

  • צבי  ביום 18 בדצמבר 2011 בשעה 22:28

    הח"כ לשעבר חיים רמון אינו הח"כ היחיד עמו נהג המבקר לינדנשטראוס ביד רכה. כך פעל גם בעניין סיוע הנהלת התעשיה האווירית לראש ועד העובדים, ח"כ חיים כץ, בפריימריס הליכוד. המבקר לינדנשטראוס מתח אומנם ב-23.9.2009 ביקורת חריפה על הסעות אלפי עובדי התעשיה האוירית משערי המפעל לקלפיות הפריימריס בליכוד ב-8.12.08 שאירגן ח"כ חיים כץ, מזכיר ארגון עובדי התע"א, באישור הנהלת התע"א, תוך גרימת נזק עצום של אובדן עשרות אלפי שעות עבודה שערכן מיליונים רבים. זאת בניגוד לחוק המפלגות האוסר תרומה בשווי-כסף מתאגיד למועמד בפריימריס, ובניגוד להוראות רשות החברות הממשלתיות. לינדנשטראוס הבטיח בדו"ח המשך החקירה, אך לפי גילויי יועצו לשעבר, בעל הבלוג הנוכחי, ד"ר מאיר גלבוע, בתקשורת ביוני 2010, המבקר גנז את הממצאים החמורים בתיק. מכל מקום, לא היה המשך פומבי לדו"ח האמור, ולא נומקה השתקת הפרשה. מדוע לינדנשטראוס מכשיר את השחיתות הזו​? כזכור היו ח"כים לשעבר שנדונו למאסר על עבירות בחירות כגון עומרי שרון, נעמי בלומנטל ופלאטו-שרון.

    גלבוע שואל האם המבקר מונע מלהיטות-יתר לנקות את חיים רמון, או מתאוות הפרסום אודותיה דובר בתקשורת. אציע סברה נוספת שרווחת בחוגים שונים: לינדנשטראוס, העומד לסיים את תפקידו בעוד כחצי שנה, שואף אולי לכהונת נשיא המדינה אחרי שמעון פרס, והוא זקוק לתמיכת מרבית הח"כים שייבחרוהו. לכן מעניין יהיה לראות האם בדו"ח על השריפה בכרמל שיפרסם בקרוב, עומד לינדנשטראוס להפוך את יו"ר ש"ס שר הפנים אלי ישי כ"שעיר לעזעזל" לגבי המחדל רב השנים שליבה את האש, כנאמר בהדלפות המוקדמות בתקשורת (מן הסתם חושב לינדנשטראוס שש"ס כבר אבודה ממילא לגביו) – או יאשים בחומרה גם פוליטיקאים בכירים אחרים בצמרת השלטונית בשנים האחרונות, בעיקר ממפלגות הליכוד וקדימה, לרבות ראש הממשלה נתניהו. כך למשל, לא אלי ישי אשם בביטול האופציה של מסוקי היסעור הצבאיים לכבות אש באמצעות מיכלים התלויים מתחתיהם, ולא בסמכותו להקים טייסת כיבוי אש בחיל האוויר כפי שהוקמה בחוכמה שלאחר מעשה.

  • ארכיב  ביום 9 באוקטובר 2013 בשעה 12:02

    מעולה ,תודה ,ללא ספק ניתוח מעניין אך לא מסכים בנוגע למספר חלקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: