האם המפכ"ל אחראי להטרדות המיניות המבוצעות על ידי פקודיו?

בשבועות האחרונים נשמעו טענות, ובין הטוענים גם כמה חסידים שוטים של המפכ"ל דנינו, כי הוא לא אחראי להטרדות המיניות של פקודיו (הבכירים!), ולכן אין לדרוש ממנו לגלות את הביטוי העליון לאחריות ולפרוש מתפקידו. טענות אלו מוטעות מיסודן.

ייתכן שחלק מהטוענים אותן טועים באמת, אך לפחות חלקם עוצמים עיניהם במודע מחובותיו החוקיות של המפכ"ל וגם מחובותיו המוסריות. בכך הם מסייעים לדנינו להלבין את חטאיו.
בשלב זה, אתייחס לחובותיו החוקיות של דנינו ולתוצאות של הפרת חובות אלו.
החוק למניעת הטרדה מינית ברור מאד. הוא קובע שמעסיק חייב לנקוט אמצעים סבירים למניעת הטרדות מיניות על ידי עובדיו, לטפל בכל מקרה כזה ביעילות ולקבוע דרך יעילה להגשת תלונות בגין הטרדות מיניות. בהמשך, מחייב החוק כל מעסיק לעשות כל שביכולתו (כן, כך בחוק) למנוע הישנות המקרים ולתקן את הפגיעות שנגרמו למתלוננות עקב הטרדות כאלה.
המשמעות היא אחת: המפכ"ל כמעסיק (כן, לצורך החוק למניעת הטרדה מינית המפכ"ל הוא מעסיק, על אף שאין יחסי עבודה בינו ובין השוטרים) חייב בכל אלה. לכן, מיד עם התמנותו למפכ"ל היה עליו לקבוע תקנון לפי חוק זה ולפרסמו ביעילות בקרב כל השוטרים, לרבות ואולי במיוחד בקרב הפיקוד הבכיר. אם כבר פורסם תקנון כזה בתקופת מפכ"לים קודמים, היה עליו לחזור ולשננו לשוטרים ולמפקדיהם. לא רק כדי שהקצינים הבכירים לא ייכשלו בכך בעצמם, אלא כדי שהם כמפקדים בכירים יחדירו את עקרונות החוק לפקודיהם הם. בנוסף, חייב היה המפכ"ל לפעול להדרכה משמעותית בקרב כל השוטרים, וכן – שוב ובעיקר בקרב הקצונה הבכירה, בתחום איסור ההטרדות המיניות.
בנושא אחר, אך דומה מבחינת אחריות מנהלים, דחה בית המשפט העליון טענות של מנהלים שעשו למניעת תופעה שלילית, ואמר שמה שעשו אינו מספיק. בית המשפט קבע שגם אם כדברי אותם מנהלים הם נתנו הדרכה מתאימה לעובדיהם, חילקו להם ערכות הסברה, ערכו ימי עיון ואפילו ביקורות, אין בכך די כדי למצות את אחריותם, ובוודאי שאין זה עומד בקריטריון של עשייה "כל שביכולתם", אף אם לא ידעו על המעשה עצמו וקל וחומר שלא היו שותפים לו.
לכן, גם אם לא עשה דבר עם מינויו למפכ"ל, בפעם הראשונה ששוטר הוחשד בעבירות מין ובעבירות של הטרדה מינית, היה על דנינו להפוך שולחנות, ובעיקר את שולחן סגל הפיקוד הבכיר, ולעשות כל שביכולתו למנוע הישנות המקרים. את זה הוא לא עשה, ולכן הוא אחראי למחדלים אלו, ופירושה היחיד של אחריות היא לסיים את תפקידו. אין משמעות אחרת לאחריות.
אלא אם הוא יטען ש"כל יכולתו" כל כך מועטה וכל כך חלשה ושהוא לא מסוגל לעשות יותר. ואז, אולי דינו כדין אדם שאינו מבין את אשר הוא עשה או את הפסול במעשיו. להרחבה ראו את פרק "סייגים לפליליות המעשה" שבחוק העונשין (הקרוי גם פרק ההגנות). כמשפטן וכעו"ד, דנינו בוודאי מכיר פרק זה, גם אם אינו מבין איך הוא מתקשר אליו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: